המשך הסיפור. תהנו!
"כפר בערבה" – פרק שני
העיר בנד. מגדל הפיקוח שבנמל התעופה, סמוך לכפר ורנון. 24.9, 20:30
"מטוס פרטי מספר 157, אנא יישר כיוונך לעבר נתיב מספר 3 עבור" צייץ האחראי לעבר מטוס הנוסעים בקשר
"כאן מטוס פרטי מס' 157, מבקש אישור נחיתה בנתיב מספר 3 עבור" השיב קברניט המטוס לעבר מגדל הפיקוח
"קיבלת אישור, אנא העבר את רשימת האנשים שנמצאים על המטוס ואת מטרותיהם עבור"
"שלושה אנשים, אדם אחד למטרות נדל"ן מטעם עיריית קליבלנד, שמו הוא ג'יימס בנט" האחראי המשיך לעקוב בעדינות להמשך הרשימה
"ועוד שני חוקרים מטעם משטרת קליבלנד לביצוע חקירה, שם הבחור הוא פרד גור ושם הבחורה הוא ויקטוריה מנדל עבור"
"קיבלתי, נחיתה טובה. סוף"
כאשר סיים את השיחה עם המטוס הפרטי שלח האחראי את ידו לעבר הטלפון הסלולארי ושלח הודעת טקסט, כעבור חצי דקה רטט הסלולארי בכיסו של ג'ורג'.
ג'ורג' פתח את ההודעה וקרא: "הם כאן"
מנחת התעופה, בנד. כמה דקות לאחר נחיתת המטוס
פרדי וויקטוריה ירדו מהמטוס, הלכו לעבר דלפק ביקורת הדרכונים
"את זוכרת, שאת הירח דבש שלנו אנחנו לא עשינו בגלל החקירה של הביל רוטמן הזה? שהיינו צריכים לשחק את השוטר הטוב והשוטר הרע?" הזכיר לה פרדי כקיבל בחזרה את הדרכון שלו
"כן..." השיבה לו ויקטוריה בפרצוף מופתע וחשדני
"אז החלטתי שנעשה את ירח הדבש שלנו פה"
"מה זאת אומרת פה?"
"בכפר ורנון, החקירה הזאת תיערך יותר מחודש, לכן בזמננו החופשי נבלה ביחד"
"זה נשמע לי מאוד רומנטי, חקירת רצח ואונס בשעות הבוקר והצהריים ובערב ארוחה לאור נרות וצפיה בסרט" אמרה ויקטוריה
"איך ידעת שזה מה שאני מתכנן?!" הופתע פרדי
"אני מכירה אותך, ולא מלפניי יומיים, כבר 12 שנה מהשנה האחרונה בתיכון"
"אז כן או לא?"
"ברור שכן" השיבה לו ויקטוריה ונישקה אותו
"אז מה דעתך שנשכור מכונית, נכניס לתוכה את השני המזוודות וחצי שיש לנו ונסע לטייל קצת?"
"אני אומרת שבסדר" חייכה ויקטוריה ונישקה אותו שוב
"יש לך בגד ים נכון?" שאל פרדי
"למה?"
"כי שמעתי שלכפר ורנון יש חוף ים משגע!"
שניהם חייכו ונישקו אחד את השניה והלכו לעבר דלפק השכרת המכוניות
כפר ורנון, 22:41, אחת מסמטאות הכפר
"ידעתי שהייתה צריכה לקחת איתי מעיל כשיצאתי מהבית" חשבה לעצמה קייט, אחת משוטרות הכפר כשהלכה חזרה לביתה ברגל.
מאחוריה נשמעו רעשים של רעמת מנוע, המכונית האדומה של ג'ורג' בן ה-III עשתה רעש בכל הכפר. ופנסיה הגדולים של המכונית האירו את השביל שעליו הלכה קייט.
"רוצה טרמפ הביתה קייט? אני בדיוק בדרך הביתה והבית שלך בדרך" הציע לה ג'ורג' כאשר החל לנסוע לצידה עם חלון פתוח לתקשורת
"לא, תודה רבה ג'ורג', אני אסתדר לבד" השיבה לו קייט בפרצוף מחייך ולחיים סמוקות כאשר ראתה את ג'ורג'. הבחור שאהבה כל התיכון וכנראה אוהבת עד עכשיו
"נו, אל תהיי ילדה קטנה קייט, מפחיד להסתובב כאן אחריי מה שקרה לקטיה, בואי אני אקח אותך" קייט נעצרה והיססה
"נו, זה מעליב" ניסה ג'ורג' לדחוק בה
"אוקיי" אמרה קייט ונכנסה לרכבו של ג'ורג'
"תודה רבה" המשיכה קייט
"אין בעד מה" השיב ג'ורג' כשנסע מן המקום ופנה שמאלה לאחר שני פניות
"אתה יכול לעצור לי פה, אני אלך את הרחוב הזה כבר לבד"
"לא, אני אלווה אותה עד לבית אם צריך" השיב לה ג'ורג' בנחרצות
האוטו נעצר מול ביתה של קייט
"אז נראה לי שנתראה מתי שהוא" אמר ג'ורג'
"כן" קייט הוציאה את המפתחות מהתיק והם החליקו לה מהיד לעבר המרווח שבין שני המושבים הקדמיים
קייט וג'ורג' ניסו להרים ביחד את המפתחות כשנוצר קשר העין בינהם
ג'ורג' קירב את פרצופו לפרצוף שלה והיא עשתה את אותו הדבר.
חלפה לה שניה ופיותיהם נפגשו.
הדבר שחלמה עליו 12 שנים הגיע עכשיו... היא לא יכלה לבקש יותר טוב מזה.
ג'ורג' עצר את עצמו, "אני מצטער, אני לא יודע מה חשבתי לעצמי"
"זה בסדר, גם אני מצטערת" שיקרה קייט
קייט לקחה את המפתחות ועמדה לצאת "קייט, אל תספרי לאף אחד"
"אל תדאג, זה שמור אצלי" הרגיעה אותו קייט
"לילה טוב לך"
"לילה טוב גם לך, ותודה על ההסעה"
ג'ורג' העביר הילוך ונסע מן המקום, קייט נכנסה לביתה.
היא לא תוכל להירדם הלילה.
הערות, תגובות ושאר ירקות...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
