כי גם לי בא לחפור על זה שהאלבום שך סרג' פשוט מדהים.

בא לי סתם פוסט. סוף-סוף פוסט שאנשים לא יחשבו שאני הולכת להתאבד בגללו, או שאני דועכת מבחינה מנטלית וכאלה.

קשה לי שאנשים יודעים מה עובר עליי, אני נסגרת, זה אף פעם לא קרה לי.

היום היתה לי שיחה ממש קשה עם הפסיכית. פאק, לא הפסקתי לבכות לרגע, וגם מחר יש לי דיאטנית, ובטוח עליתי איזה 200 ק"ג. אני מרגישה רע, אבל עם כמה שזה נשמע עצוב, התרגלתי.

ביום שישי היה כיף. תמיד כיף לפגוש אנשים חדשים... במיוחד עם הם חכמים וחמודים.

אני מאוד שמחה שהיה את יום כיפור והכרתי את כולם, יש לי הרבה אנשים שאוהבים עכשיו, זה נותן הרגשה טובה.

אני מאוד מתגעגעת לכמה אנשים שלא יוצא לי לראות הרבה, אבל אני כלכך עסוקה בעצמי ושקועה בעולם שלי, שאין לי כח ממש להתחשב באחרים, מרגישה כזאת שמנה, טיפשה, אגואיסטית.

בכל זאת, איכשהו התקופה הזאת יותר טובה כי כשאני נמצאת עם חברים שלי, גם עם זה סתם עם דין במדיה, אני שוכחת מהכל (ושוכחת גם לאכול, אבל בקטנה).

אני לא יודעת למה אני כלכך עצורה, כלכך סגורה.

שמישהו יחזיר אותי.