אני אופטימית , אני צוחקת , מחייכת
ו .. אני נראית כלכך .. שמחה .
אני שונאת את זה . שונאת להיות עם כולם ולצחוקוברגע שאני לבד אני פתאום .. מדוכאת כזאת .
נפלתי וקמתי ,שתקתי וצרחתי .קשה להמשיך ולספוג את הכל ,אבל צריך להמשיך כי הרי אלוהים גדול ..
אולי מחר אני אצליח לספוג את הסבל והכאב ,אולי מחר ... אבל לאלוהים כנראה אין לב .
כנראה שהייתי פהואולי גם השארתי את עקבותיי .