טוב אז.. עיצוב חדש =]

העיצוב הקודם היה די חופר... שונאת חופר... זה חופר...

הרשו לי לספר לכם סיפור:

(כדי להיכנס אליו מומלץלקרוא  אותו לאט)

יום אחד הייתה ילדה שישבה מול הטלויזיה וראתה סרט 

הילדה ניסתה להבין ולהתחבר אליו אך ללא הצלחה.

יום למחרת כולם דיברו על הסרט בהתרגשות

כאילו זה היה הדבר האחרון שהם היו רוצים לראות לפני שמשהו לוחץ על האדק שמכוון לראשם 

ורק הילדה ישבה בצד לבד

אך לא להרבה זמן

היא החליטה שהיא צריכה לעשות משהו

 זה לא היתכן שהיא תמיד תבין אחרונה ותדע דברים אחרונה

היא החליטה לראות את הסרט עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם עד שהיא תבין

היא רצתה להתרגש כמו שחבריה התרגשו

היא רוצה לחוות את מה שחבריה חוו

הם נראים כל כך מאושרים

 ואז פתאום זה קרה.. הילדה הבינה

אבל זאת לא הייתה חוויה כל כך גדולה עבורה

הסרט דיבר על זוג נאהבים שגבר אחד רדף אחרי אהובתו

ורצה להגיד לה שהוא אוהב אותה וכל הסרט הוא לא האז

אך לבסוף הוא אומר לה בטלפון..

אני אוהב אותך ותמיד אוהב עד הסוף המר.

היא הייתה כל כך מאושרת ושמחה

יותר מזה, קורנת מאושר

הם קבעו להיפגש בשדה ששם הם נפגשו לראשונה

בדרכה לשם

היא נדרסה ומתה.

הבחור חיכה לה 3 ימים בשדה

וכשגילה שהיא מתה תלה את עצמו על העץ שבשדה.

הילדה הסתכלה בעצב על הסרט

הזילה דמעה

והחלה לחשוב.. למה בכלל רציתי לדעת??

למה אני צריכה להרגיש מה שכולם מרגישים?

רק כדי להיות שייכת..

זה לא שווה את זה

ואז היא הבינה, כל מה שהיא עברה היה רמז מלמעלה, כמה שתרגיש פחות, כמה שתדע פחות,

כמה שתראה פחות.. החיים שלה היו יותר טובים וקלים.