ראיתי אותו צועד לאיטו

ילד קטן עם ראש בעננים,

ילד יפה עם חיוך רחב על הפנים

פוסע בין שבילי הפרחים בעירו.

פגשתי אותו ואימצתיו לחיקי

לחשתי לו מילות אהבה באוזניו,

אהבתי את ברק השמש על שפתיו

את חיוכו הנאיבי התפור על פניו.

ליוויתי אותו כשהלך לביה"ס

הוא היה שנתיים מעליי,

תמיד גונן ושמר מפני שונאים

תמיד חיכה לי שנשוב ביחד הביתה.

שיחקתי איתוו בשדות הפרחים

חשפתי בפניו את כל סודותיי האפלים,

התכסינו בשמיכת צמר כשהיה קר

היינו אחד בשביל השני כשלבנו נשבר.

ליוויתי אותו לבק"ום

עם מדי הזית והנשק,

עם הכומתה הסגולה

בכיתי לו שיידע

שיש מישהו שיזכור ויחכה.

הוא ניגב דמעותיי וצחק

אני עוד יחזור לי לחש,

חיכיתי וחיכיתי

בכיתי ובכיתי

אבל אף אחד לא ניגב את דמעותיי

חיכיתי שיחזור

כפי שאמר לפני חודש

אבל הוא לא חזר.

השמש נמצאת בשמיים, מאירה על כולנו ומאירה את העולם בקרניה המרהיבות ושופכת נגיעות של אור בתוך הערפל הכבד. השמש קמה מוקדם בכל בוקר ובמשך כל שעות היום שולחת את קרניה לכל כדי שכולם יוכלו להנות מימנה. 

היא חרוצה וטובת לב ומעניקה אור קטן לאנשים בעלי חושך גדול, היא נותנת להם את תקוותה לחיות. השמש מסנוורת כמו האהבה אבל היא אינה בורחת כמותה והיא תמיד תהיה שם למי שירים מבטו.

השמש היא חזקה אבל נוגעת בעדינות בכל אדם ואדם שמא תפגע בו, היא התקווה הכי גדולה בתוך ים הכאב הגדול. תשוקתה איננה מתעייפת לעולם, היא יכולה לחיות שנים ולראות את העולם בכל יום מחדש. בניגוד לאדם שבשלב מסוים בחייו מחליט שמיצה הכל עד גבול היכולת אבל לשווא.

השמש היא התקווה האחרונה שנותרה לאדם שעומד על גבול תהום המוות ולאדם חסר כל היא תיצור עולם ומלואו.

התקווה שבחיים היא להביט בשמש ולשמוח על כך שאתה קיים, לנשום את אורה המסנוור ולאמצו לחיקך. למרות שתשוקתך תתעייף כמו סוס לאחר מרוץ תמיד תדע שתשוקתה של השמש איננה נמוגה לעולם ותמיד תוכל להביט אליה והיא תחייך אליך בחזרה.