התעוררתי וקרני השמש ליטפו,
חומן דיגדג אותי קצת בגב,
חייכתי והסתכלתי למעלה,
השמיים היו כ"כ בהירים, נקיים
מהגשם של אתמול,
והציפורים שרו לי שיר,
חייכתי לי,
ותחושת אושר עלתה והציפה
כל איבר בגופי.
התארגנתי ויצאתי לסיבוב חילוץ עצמות
של בוקר מקסים,
ישבתי, הדלקתי סיגריה,
באוזניי צווח לו סטיבן טיילר
"I was cryin when i met you
now i'm tryin to forget you
your love is sweet misery.."
חשבתי עליך,
ניפגש היום?
אתה מבין שאנחנו בירידה,
מה תעשה בשביל זה?!
...
אז, הוא לא יכל להגיע,
והודיע לי.
עליתי עם ידיד על טרמפ ונסענו לשם.
הגעתי, ישבנו, דיברנו, הסתכלנו, שתקנו.
וזהו.
כשהגענו לנושא הכאוב,
הטחתי בו בעדינות על המצב שלנו,
לא מגיע לי,
והאשמה מופנית כלפייך,
על המצב שלנו כרגע.
ממה אתה מפחד?! שאלתי,
"לא יודע, את רוצה שאני אגיד לך שאני מפחד?"
"אני יודעת שאתה מפחד כי מצד אחד אתה אומר שהקשר חשוב לך,
אתה מתגעגע ומצד שני לא עושה כלום"
איך לעזאזל אני יכולה להאמין לך?!
כבר חשבנו לוותר,
להרים ידיים, לא לעבור את המשבר,
הוא אומר שהוא לא רוצה.
ואז כשהפעלתי קצת קסם נשי,
ודרשתי ממנו שיסתכל לי בעיניים,
שיגיד לי מה הוא מרגיש,
הוא נפתח.
"הקשר שלנו בזמן האחרון מבלבל את הרגשות שלי כלפייך".
וואלה?! אתה חושב?!
בשביל זה אני פה.
נשארנו ביחד.
תלויים באוויר.
מעניין אם אשמע ממנו השבוע,
נשקתי לו קלות,
עליתי על הווספה,
ודהרנו לכיוון היציאה.
היציאה מכל הזוהמה.
מכל הרגשות..
הקור שהכה בנו כ"כ חזק בנסיעה
גרם לי לאחוז בו חזק,
ולהרגיש ש..
מה שרציתי קרה!#
מקווה שגם מצידו, ושזה לא טריק
להוכיח שהוא לא מפחד, ואז אקבל יריקה,
גדולה ורטובה בפרצוף עם התווים העדינים.
אני אוהבת אותך. תבין.
If our love goes up in flames
That's a fire I can't resist
בבלוג זה
בכל הבלוגים
