YOSSARIAN LIVES

ולמרות הכל החיים ממשיכים.

אני מתחיל בכתיבת פוסט זה בשעות הבוקר המוקדמות, 11:13 אם תרצו.

אמנם אני רגיל לקום ב7 לפעמים בשביל העבודה, אבל ציפיתי לשינה ארוכה, ערבה ומחדשת כוחות כאשר סופסוף אחרי הרבה מאוד זמן, יש לי משמרת צהריים.

ב10 נשמע צלצול הטלפון, 'זה השעון המעורר? אין סיכוי שכיוונתי', לקח לי זמן להבין שזה הצלצול של הטלפון ולא השיר (sabaton – metal machine) שמשמש בתור השעון המעורר שלי.

"היי, שמע, העובד השני חולה ואנחנו צריכים אותך"

 *פיהוק* "מתי?"

"12, עד סגירה".

אז שוב אני מוצא את עצמי מתרוקן מאנרגיות במשמרת של למעלה מ8 שעות, למען האמת אני לא זוכר משמרת מהזמן האחרון עם פחות מ8 שעות.

אז הנה, אני שוב מתלונן על העבודה הקשה אך המתגמלת (משכורת קיבלתי אתמול) במקום להתלונן על נושא חשוב יותר, הבריאות שלי.

אני נוטה להתלוצץ על מצבי הבריאותי, אני מקווה שאני לא אגיע למצב בו אני מתלוצץ עם רופאיי.

המצב כבר נעשה די ביזארי וחמור ואני לא מתכוון לפרט אותו פה בכל מקרה.

אני יוצא עכשיו לעבודה, כשאחזור בשעת לילה מאוחרת אמשיך..

A September sun emerges through clouds, chasing across the sky.
Thoughts are evoked behind detached eyes but people are just passing by:
With smiles for protection.
Unable to see
behind the creature that he seems to be.
Once he was a child with burning desires
with hopes and dreams of what was to come.
So he's lost some faith but still there are fires
deep inside that he must drench to numb.

If we could try to share some of his wounds just for a while.
But we're all just people passing by!


He's searching through crowds for one that is gone.
Rejecting the facts one more day.
Talking too loud to silence the glow. Coldness becoming his way.
Empathy can't reach through all that blame!
Smiles now forgotten, locked in their frames!
Now he's counting time in beggings and bottles
fading away beneath old news.
So he lost a war: "will I be dead very long?"
He can still hear his voice through the coldness!

If we could try to ease some of his pain just for a while.
But we're all just people passing by!

Once he was strong, and filled with visions.
With life ahead he set his aims.
Then things went wrong.
Now his ambitions have turned to smiles conserved in frames.
Still could be strong could be a prophet!
He would teach truth to every man!
He'd see the light through every shadow, but Entropia denies he can!

He's sitting numb while dusk is falling. Alone he whispers his "goodnight"

Turning away, when sleep is calling, from all the people passing by...