שלום, שלום, ואין שלום.
אני לא אייגע אתכם קוראי הטריים בבלוגי
החדש בהיכרות וחפירות על עצמי, כאילו זה מעניין אתכם.
הבלוג הזה, ידידיי המכוערים (בנות:
יזיזותיי לעתיד), הוא כולו שלכם, בשבילכם ולמענכם.
אין לי מושג לֱמה היומן המקוון הזה
יגיע, או לאן ועד כמה הוא יתפתח, אבל במקרה ויצא ממנו משהו גדול, תוכלו אתם אנשים
קטנים שבוהים בצג בשעת ליל לא כל כך מאוחרת לומר שהייתם הראשונים שקראו מילים אלה.
על מי אני עובד?!
עכשיו אחרי שבכל זאת התייגעתם אודות
מילים ריקות מתוכן אמיתי, חזרו לשורה הראשונה של הפסקה הראשונה. כן, כן, רק פוסט
ראשון ואני כבר משקר לכם.
אז איך הגעתי למצב בו אני נמצא עכשיו,
יושב מול המסך ושופך את מחשבותיי המיידיות והמטופשות לתוך המקלדת .
אני Kvasir מתקרב לגיל המופלג 19, עובד
בקניון ומתבטל בבית בתקופה אפלה זו שבין בית-הספר לצבא.
נחזור רגע לשורה השנייה של הפסקה
הראשונה, אכן כן, שקר נוסף.
הנה העניין, לא ממש איכפת לי ממכם,
הבלוג הזה הוא בשבילי. אני לא אחפש עדר קוראים נאמנים שרמת האינטליגנציה של כולם
ביחד שואפת לאפס. הכמה אנשים הרגילים שאני בטח אראה להם פוסט זה, על אף
האינטליגנציה הגבוהה ושנינותם החדה כתער בידו של ילד אימו מדוכא במיוחד, אינם
מהווים מספר רציני ובטח לא יוכלו להשלים מנין בבית הכנסת השכונתי (כפל- משמעות),
אולי כי חלקם/ רובם נשים בכלל.
אז בעודי יושב לי באור המלאכותי הקופח
על עורפי ממעל, שומע andangoF של Pain Of Salvation ומהרהר הגיגים רנדומליים שאיני רוצה לחלוק עמכם ברגע זה, אביא
ציטוט מהספר האהוב עליי שנתן את ההשארה לעיצוב.
'Can't you ground someone who's crazy?'
(Yossarian)
'Oh,
sure. I have to. There's a rule saying I have to ground anyone who's crazy.'
(Doc Daneeka)
'Then
why don't you ground me? I'm crazy. Ask Clevinger.'
'Clevinger?
Where is Clevinger? You find Clevinger and I'll ask him.'
'Then ask any of the others. They'll tell you how crazy I am.'
'They're crazy.'
'Then why don't you ground them?'
'Why don't they ask me to ground them?'
'Because they're crazy, that’s why.'
'Of course they're crazy,' Doc Daneeka replied. 'I just told you
they're crazy, didn’t I? And you can't let crazy people decide whether you're
crazy or not, can you?'
Yossarian looked at him soberly and tried another approach. 'Is Orr
crazy?'
'He sure his,' Doc Daneeka said.
'Can you ground him?'
'I sure can. But first he has to ask me to. That’s part of the rule.'
'Then why doesn’t he ask you to?'
'Because he's crazy,' Doc Daneeka said. 'He has to be crazy to keep flying
combat missions after all the close calls he's had. Sure I can ground Orr. But
first but first he has to ask me to.'
'That’s all he has to do to
be grounded?'
'That’s
all. Let him ask me.'
'And
then you can ground him?' Yossarian asked.
'No.
then I can't ground him.'
'You
mean there's a catch?'
'Sure
there's a catch,' Doc Daneeka replied. 'Catch-22. Anyone who wants to get out
of combat duty isn't really crazy.'
נחזור לצבא, ממנו אני מתחמק כבר שנה
בהצלחה בעזרת עתודה וויתור, בעיות רפואיות ושאר ירקות.. נראה לי שהצבא שלנו מיישם
הרבה שיטות מעצבנות ולא הומאניות כגון מלכוד 22, המוצג מעל, בכדי לכפות עלינו
לפחות 3 שנים של בזבוז זמן.
חלילה וחס, אינני משתמט, אני אפילו
מאמין ובטוח שהצבא נחוץ לקיום הארץ. אבל בתור בן-נוער לפני צבא אני מחויב לפי הקוד
המוסרי לנטור לו טינה לכל הפחות, ולכתוב על כך לכל היותר.
אז מה היה לנו?
פתחתי בשקרים וסיימתי בטרוניות על הצבא
כמו פטריוט אמיתי.
העתקתי מובאה שכדי לא להפר זכויות
יוצרים כלשהם אני אכתוב ' נלקחה מהספר "מלכוד 22" של ג'וזף הלר' מדובר
בסאטירה צבאית הזויה ורואיה לשבחים.
מה הרווחתם?
חומר קריאה מעניין מינוס, שיר מעולה++,
המלצה לספר וחוות דעת אישית.
מה יצא לי מכל הסיפור?
בזבוז זמן ענק של חוסר-פרודוקטיביות תהומית
שהתבטאה בשרעפי שכלי הלוקה בחסר.
עד שסיימתי לכתוב פוסט זה, כבר כמעט
נגמר האלבום Remedy Lane של הלהקה שאוזכרה למעלה.
I want you to know I can't sleep anymore
By the nights
By the nights
Day after day I want you to say
That you're mine
You are mine
שלום, שלום...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
