גאוני. זה של שייקספיר.

קצת מנותקת, קצת חוזרת לעצמי, קצת משתנה. הכל מסביב כזה סתם סתם סתם.... אני מתה לאהוב מישהו באמת, וכ"כ קשה לי להתאהב, אני פשוט פרפקציוניסטית לחלוטין מבחינת בנים, וכל מי שממש מוצא חן בעיניי מאבד מהקסם שלו מהר מדי, או שהוא פשוט תפוס :(

מחר שוב קורס...שבועיים מתישים במלמ"ש (אלוהים יודע מה זה אומר) , המכנס משטרה שלי התמלא באקונומיקה בגלל המסדר בוקר המזדיין שגובה ממנו מאמצים נוראיים על הבוקר כשהעיניים חצי עצומות וצריך ללקק את השירותים והחדרים שלנו , להוציא את כל האבק , להבריש, לסדר, לדגם בלה בלה בלה ...כמה אפשר!?...חלאס, אני צריכה לישון.

האמת? אני בכלל לא מרגישה שאני בצבא... וכמה שאני נהנת (באמת באמת) , זה מתחיל להעיק לאט לאט, ויש לי עוד 3 חודש לבלות בחברת אותן בנות שמשגעות ת'שכל עם הצווחות והריבים על כלום...לא נורא-נתמודד...נשתדל לפחות.

קצת מצאתי את עצמי, למרות ששוב הפכתי להיות אדישה - ואני לא מתה על זה בכלל. יש פשוט ת'תקופות שקשה להעלות חיוך על הפנים. יום חמישי שישי היו נחמדים- אבל לא יותר מזה... בהורוסקופ כתוב שרק לקראת סוף נובמבר אני אצליח סוף סוף להרגע מכל הבלאגן...מאמינה בזה האמת- לפחות מקווה להפטר מסערת נפשי בחודש האחרון, כי אי אפשר להמשיך ככה עם הדכאון והחושך בעיניים- לא מתאים לי.

בקשר אליה- אני באמת לא מבינה מה היא רוצה, ומה ההתפעלות הפתאומית מהיחס שלי אליה. היא בוחרת את הדרך הכי מלוכלכת להתנהג ואז לא מבינה איך זה שאני לא זאת שפותחת בשיחה על מה ולמה קרה איתנו..אם מטרידה אותך המחשבה ,אז למה שלא תפני אלי את?.. אני חושבת שהאדישות אכלה אותי ובאמת נאטמתי. לא כ"כ איכפת לי ממנה, ואני לא חושבת שאני אצטער אי פעם על זה שהתנתקתי. הייתי צריכה את זה- וכמה שכאב לי (וכאב לי) - עדיף לי בלי הסכינים בגב מהאנשים שהכי קרובים אליי. אין יותר כואב מזה. זה מה שגיליתי, ואני מעדיפה להתרחק- גם אם זה אומר שאני צריכה להתקע בשישי בבית עם סרט טוב ואמא לצידי כי כולם מתהדקים לספות דווקא כשהן יוצאות. אני לומדת להנות לאט לאט מהמצב הקיים, ורק חולמת על חו"ל ועל קריירה וחוויות בסביבת מחייה שונה שמתאימה לי יותר..דף חדש קראו לזה.. אפילו אם זה אומר לעבור לעיר אחרת בארץ- שזה קצת בעדיפות ב'. מחניק לי פה- בטוח כבר ציינתי.

צ'אפה ואני (: איזה כלבה היפר יא אללה.