מול המראה.

נקייה, אחרי המקלחת הנעימה שעשיתי לפני שתי דקות.

גופיה לבנה,

חולצה לבנה, ארוכה ארוכה, מגיעה אפילו קצת אחרי כפות הידיים,

מכנס לבן עולה לי על הרגליים,

בודקת אם הכל במקום,

סוגרת חגורה,

מתאפרת קצת,

בודקת,

דיסקית.

בוויאנמפ מתנגן לו שיר יפה שקוראים לו so long ,so long

הווינאמפ אולי מלא בשירים עצובים,

אבל זה מתאים בצורה מחרידה לאווירה,

 לא מבינה את הקטע הלבן,

זה יום עצוב.

רציתי לשמר את ההרגשה,

 והתחלתי את הפוסט עכשיו, חצי שעה לפני שאני יוצאת לטקס בביה"ס.

חיל הים,

הכל כ"כ רשמי,

ואולי זה מה שיפה בזה,

ובצה"ל בכלל,

ואני לא מתביישת ללכת עם התגיות,

ועם הכל,

אני מרגישה גאווה.

How the girls
Can turn to ghosts before your eyes
And the very dreams that led to them
Are keeping them from dying
And how the grace with which she walked into your life
Will stay with you in your steps
Pace with you a while

For so long…

חזרתי הבייתה מוקדם היום,

נתנו לנו לצאת,

והשנה,

הפעם,

אני יותר שמחה להיות בטקס יום הזכרון מאשר בחגיגות יום העצמאות,

אולי,

התבגרתי?

-ואז עשיתי הפסקה, הלכתי לטקס בביה"ס, על לבן-

זה היה מדהים

יותר...מאחד...כן זאת המילה..

הרגשתי מאוחדת עם כל החיילים של המחזורים האחרונים של הבי"ס שלנו, ואלוהים יודע שהיו הרבה,

אפילו לא ציפיתי, וראיתי טוראים,

רב"טים,

סמלים,

סמ"רים ואפילו סרן אחד.

זה מדהים שאנשים בגילאים כאלה עדיין לטקסי ביה"ס שלהם.

הטקס היה רגיל,

לא חידשו, ולדעתי לא צריך, כי חשוב לשמוע את אותו דבר כל שנה,

כי אולי..שנה הבאה..יהיו פחות הרוגים, האנשים יקבלו שכל, שהמצב ישתפר.

היו לבנים, בז'ים, ירוקים, כחולים, מכל הסוגים, ואז...אתה קולט שלמרות שכל אחד בצבע שלו, בראש שלו, כולנו חיילים, חלק מגוף אחד, ובסופו של דבר?

אחרי כל התלאות שהשכבה הזאת עברה,

אנחנו כן אוהבים ומקבלים אחד את השני ברמה של לחבק ולהגיד שלום ולברר מה קורה עם כל אחד.

בכיתי בשירים,

כמו שאני תמיד בוכה,

בכיתי עוד יותר כשדיברו על הבחור מהעיר שלנו שמנע פיגוע ובעקבות זאת מת לפני שנתיים,

המשפחה שלו לא הייתה,

וטוב שכך.

קיבלנו מתנות מהאגודה למען החייל,

וחזרתי הבייתה.

הורדתי את המדים,

הגוף שלי נשם באופן סדיר פתאום,

והנה אני פה,

כמו כולם,

כותבת את המשך פוסט יום זכרון המסורתי,

וזה טוב,

טוב שזוכרים,

טוב שיודעים.

אני חושבת שעם כל טקס שעוברים באזרחות ואז על מדים,

גורם לך להרגיש יותר חייל,

יותר הזדהות,

סוויץ' בראש בקיצור.

התכנונים להערב דיי באפלה עדיין,

בינתיים אני אנוח מהכל,

יום עצמאות שמח.