סכין.
רק שהפעם היא הרבה יותר קטנה,

היא פשוט נזרקה ונכנסה לתוכי,
ואני לא יודעת אם ללב או לראש.

היא לא הכאיבה כמו פעם שעברה,
למרות שהתגובה של הדמעה פה דמעה שם, הגיעה,
כמו שציפיתי שתגיע, אבל גם הפעם,
אחרת,
שונה,
מאוחרת יותר.
אולי כי עכשיו זה הרבה יותר שונה,

מצבים שונים בחיים,
פאק..עברו כמעט שנתיים מאז?
אני לא מאמינה,
העולם כמעט התהפך כמה פעמים מאז בגזרה שלנו.

*קפיצה
*קפיצה
*חיבוק
*נשיקה
חיוכים, המון.

ידעתי שמשהו שונה בו היום,

ועכשיו אני מדהימה את עצמי, כי לא ידעתי שאני מכירה אותו כ"כ טוב.
להפסיק עם האנוכיות,

להבין שזה לא אמיתי, אני סתם מכניסה לעצמי דברים לראש וחושבת שהם באים מהלב.
אני לא אעשה לו את זה שוב,

אני לא אעמיד אותו במצב הזה,

כי הפעם, אני לא אמהר להסיק מסקנות,
לבכות,
להיקרע,
להיות זונה ולא לשמוח,
לבוא ולזרוק לו הכל בפרצוף בלי יכולת הגנה,
בלי יכולת להגיב,
עם רגשות אשם שמקומם לא אצלו בלב,
ממש לא אצלו.

"בשבילך הוא המודל האידאלי לחבר,
לבן זוג,
ובגלל שאתם כאלה קרובים את אומרת לעצמך שאם כבר..אז כבר,
זה לא אמיתי,
את רק מחפשת,
מחפשת מדיי.

זה לא אהבה,
את מתבלבלת בין רגשות של ידידות וכיף ואושר עם בן אדם,
לבין רגשות רומנטיים..."

נאום שחוזר על עצמו מפי הרבה אנשים,

טוב נו..שני אנשים..אבל עדיין..

והפעם?
אני נוטה להאמין שזאת האמת.

תמיד הייתי זאת שאמרה שאפשרי ידידות בלי רגשות,
ואני לא רוצה להפר את זה,
אני לא אקח את הסיכון שבלאבד אותו,

אני רוצה את זה תמים,

אני רוצה לפתח חיים וחברים מחוץ למעגל הקבוע,
אני רוצה ששני המדהימים האלה יישארו שם בשבילי לתמיד אבל לא יהיו היחידים.
אני חושבת שההתגברות היחידה שלי על האובססיה ללמצוא מישהו,

על החנק שלפעמים אני מפעילה על אנשים שאני אוהבת,

על הכלא הפנימי שלי פה,

הוא פשוט לצאת מפה,
להתרחק קצת,

להתרחק ועדיין להיות פה,
לאזן את המצב,

בלי הקיצוניות,
אני חייבת את זה לעצמי ולשפיות שלי.

לראות אותו מאושר

ומחייך,

ושמח,
ושלם עם עצמו,
ואיתי, פאק, איתי פעם אחת ולתמיד,
זה לגעת בלי לחשוש,

זה להגיד מילים יפות בלי להתחרט,
זה הכל,

כל מה שמגיע לי מאדם קרוב,

כל מה שמגיע לאדם קרוב ממני,
ללא הפחד,

עם הכנות המלאה, מאה אחוז,
סוף סוף.
ועכשיו נותר רק להפנים.

קיצור
תנו לי כמה ימים.
אני אחזור כמו חדשה.

קצר וקולע.

אני אוהבת אותך,

בדרך שרק אני יודעת,

בדרך שמתאימה רק לי ולך,

ואתה יודע משהו?

זה לא דבר רע,

זה לא רומנטי, זה מיוחד,

ורק הפחד היחיד שלי,

שתשכח אותי.

אבל אני יודעת,

שכמו שתמיד אני מפחדת שלא נתראה,

ולא נדבר,

אתה תמיד מוכיח לי ההפך..

ונקווה שגם הפעם.