ואכתוב כאן כדי להוציא, כדי לנסות לסדר, כדי לנסות להוציא ואפילו רק קצת ממה שיש בי...
אנסה לשמור כמזכרת והלוואי שאשאיר מאחור.
היא זורקת הערה פוגעת ובא לי למות, להתבייש על עצם קיומי ולמות עכשיו, מבושה.
אני לא נראית כמו שרציתי ומרוב תסכול לא מפסיקה להשמין, מנס לטפח פנים שמעצב נראות לא טוב.
ואני לא בדרך הרגילה, המושלמת עם אותם החברים מילדות כל שישי מבלים ורק צוחקים ונהנים.
השקעתי בחברות אולי הלא נכונה כחברה אחות הכי קרובה פשוט נעלמה, עוד אחרת טסה רחוק ואחרת עסוקה עם עצמה ואמונות שונות.
הלוואי והיה לי, זה לא שאני לא רוצה. הלוואי והיה לי משלי. מקום, בית נוסף עם חברים טובים.
אבל אין לי ואת כאילו מאשימה אותי, כאילו מה אני יכולה לעשות עכשיו...
כבר לא מנצלת הזדמניות, לא זוהרת וקורנת, לא נראת בכלל טוב.
לא אגיע ככה לשום מקום.
והזמן רק עוברף והפער רק גדל, כך הבבושה גדלה גם.
"אני כבר דואגת, את בת 22"
גם אני דואגת, מתביישת והכי הרבה פוחדת!
אבל מה אני יעשה עכשיו.
אין לי חשק לכלום, פשוט כלום...
ואולי זה מעגל שנכנסתי אליו וחייבת רק לצאת ממנו אבל בנתיים בא לי רק לבכות ולבכות ולשתוק מבושה.
לא מדברים על זה אבל כולם רואים הרי...
להעילם ושאף אחד לא יידע כמה עמוקה החרטה בי.
אולי אחרי אצליח להתאושש לא אולי, הלוואי וכך יהיה!
רשימת חלומות... להגשים אותם כמה שיותר מהר ולכבוש
ולחלום עוד ויותר רחוק, לא בטוחה עם צריכה להתביייש שכך אני או להשלים ולהמשיך, לשנות או לתקן או לאלסלוח על העבר שלי.
אני מצד אחד מאחלת לי ומצד שני פשוט לא מאמינה באמת שמגיע לי ואוכל להצליח.
אבל פוחדת, שהזמן יעבור ואתחרט כמו עכשיו, כמו תמיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
