Monsters Have Feelings Too
You Know |
 כינוי:
מפלצונת בת: 33
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
| 9/2009
לאחוז בנשימה.
אם אני אעצום את העיניים, האם זה יעלם?
השמיים כמו אינם יותר
ואחריהם מתפוגגת גם הקרקע
ואז האופק מטשטש
והמראות והקולות נעלמים אחד אחד
ואז אני אנשום, אנשום לרווחה.
נשימה עמוקה אחת,
נשימה שתימשך לנצח.
והגוף ישתחרר, ואיתו גם הנפש.
ואני עדיין אנשום
בתוך הריק.
זו רק אני, עצמי ואנוכי
- איזו תחושה מדהימה, טובה, נפלאה -
אבל מה יקרה כשהנשימה תסתיים?
מה יהיה כשיגמר הנצח?
אז יבוא הבכי -
אז תבוא הבדידות
יאבד הכל.
ואני אתרחק מעצמי ואבוז לאנוכי
אבל לא יהיה אף אחד להחליפם.
כל מה שתרצה זה חיבוק חם -
אולי אפילו תסתפק בטפיחה על השכם.
אבל אין מה לעשות, אתה כבר לבד.
אתה אבוד בעולם הלבן שאין לו קצה או גבול,
ואז, מה תעשה?
לאן ילכו התקוות? החלומות? הציפיות?
צריך ללמוד את מה שיש, עכשיו, בזה הרגע
אז,
עם הזמן,
אולי יגיע גם החיבוק ההוא.
צריך לסמוך על כוח הרצון,
להישאר,
הוא יביא לך עוד הרבה.
צריך לדעת להאחז בחיים
לאחוז בנשימה.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
