"היי אלמוג...
אני יודעת שעכשיו זה מגיע משום
מקום אבל זה משהו שמתבשל
אצלי כבר כמה זמן ואני סתם דוחה
את הקץ כי זה לא הולך להיות
נחמד לאף אחת מאיתנו, אבל
האמת היא שהייתי מעדיפה שניתן
לקשר בנינו לדעוך...
כל שיחה איתך גרמה לי
להתערער, מזכירה לי מצד אחד
כמה כיף היה לנו ומצד שני כמה
נפגעתי כשזה נגמר. ואני מעדיפה
שלא להתמודד עם זה ולהמשיך
הלאה...
אני ממש מצטערת.."
זאת ההודעה שקיבלתי היום בעודי בעיצומו של מסלול שהיה ממש לא פשוט עם חברים מהבסיס...
הגענו לפסגת ההר לאיזה מנזר עם נוף מעלף ופתאום שמעתי צלצול של וואטסאפ.
ראיתי הודעה ממש ארוכה אז כבר הבנתי שזה לא משהו טוב ואז ראיתי שזה ממך.
לפני כמה חודשים החלטתי לעשות צעד, להיות הבוגרת ופשוט לשאול אותך מה נסגר ולהגיד לך שאני מתגעגעת.
מאז שיצאתי לקקצ הקשר בנינו שהיה מבין הקרובים ביותר שהיו לי התחיל להתרופף פתאום.
כן, הרבה יותר קשה לשמור על קשר כשאני חוזרת פעם בשבועיים הביתה ושאני בכלל לא עם פלאפון רב היום.
החשבתי אותך לבין החברות הטובות שלי, באמת כאב לי שפתאום נהיינו כל כך...זרות.
אז משהו כמו חצי שנה+ לא דיברנו כמעט ואז החלטתי לשלוח לך הודעה ולשאול אותך מה קורה ומה קרה לנו לעזאזל?
אמרת שזה בגלל תגובה לא מפרגנת כביכול שהגבתי כשסיפרת לי שאת וידיד שלי שעכשיו הוא חבר שלך כבר כמעט שנה נראה לי יוצאים.
לא הייתי מופתעת כי כל העולם ואישתו כבר הבינו שיש בניכם משהו ואתם מכחישים כמו שני ילדים בכיתה א' וטוענים שאין כלום אז אמרתי משהו בסגנון של 'לא צפוי בכלל...זה היה ברור שתהיו ביחד, מזל טוב!' לא ראיתי בזה שום דבר לא מפרגן או מזלזל חלילה, לא הייתה לי גם כוונה להגיד משהו מזלזל. אני מאוד אוהבת את שניכם ומאוד שמחה שאתם מאושרים ביחד! גם הקשר שלי איתו מאוד התרחק אחרי תקופה שהיינו דיי קרובים אבל הרגשתי צורך מסויים להתרחק, כאליו זה לא בסדר שנהיה ידידים ממש קרובים. אז פיניתי את הדרך (לא שהפרעתי למישהו אבל אתם מכירים את ההרגשה הזאת...?), בסופו של דבר אחרי שיחת וואטסאפ סוערת שכל אחת הביעה את רגשותיה ואת הגעגועים החלטנו לנסות מחדש.
אז באמת התאמצתי ופעם בכמה זמן שלחתי לך הודעה וחג שמח ומה קורה ובאתי אלייך למשרד כשהייתי בבסיס שלך וניסיתי לפתוח שיחה ביציאות שהצטרפת אליהן ואני מודה שזה היה לי קשה כל פעם מחדש להרים את הכפפה כי זה לא כל כך זרם אבל אמרתי שאם היינו חברות כל כך טובות וזה לא היה כל כך מזמן אז זה כנראה שווה את המאמץ אבל מסתבר שלא.
אני מתה על זה שאנשים מנסים למחוק אותי מהחיים שלהם.
את הריי יודעת שחבר שלך איתי ביחידה ובלא מעט יציאות אנחנו נראה אחת את השניה אז בשביל מה לשלוח את ההודעה הזאת? בשביל מה להרוס אווירה? בשביל מה לגרום לי להרגיש שאני צריכה להתעלם ממך או לגרום לי לחייך חיוך מזוייף או להגיד שלום מזוייף כשאני אראה אותך? בשביל מה זה היה טוב?
הייתי מעדיפה שהיית נותנת לזה להמשיך ככה, שזה לא הכי קשר חזק או צמוד, זה פעם ב שלום שלום ואולי פעם ב מה קורה בוואטסאפ וזהו, מה כאב לך? מה היה לך רע? מה? אני עד כדי כך נוראית? עד כדי כך פגעתי בך בזה שלא צהלתי משמחה כשסיפרת לי משהו שהיה ברור מאליו כבר חודשים? למה זה מגיע לי? למה ממישהי שהייתה אחת החברות הטובות שלי מגיע לי יחס כזה?
זה נשמע רע וזה נשמע מתנשא ואגואיסטי אבל אני מקווה שבכל פעם שתראי אותי יכאב לך עוד קצת ותתחרטי שויתרת על החברות הזו, שתרגישי שחסר לך לפעמים למי לספר ושתצטערי על המילים הצובטות האלה שכתבת לי, שאת מעדיפה לתת לזה לדעוך לאט לאט כי את מעדיפה לא להתמודד.
לא חשבתי שאת בנאדם כל כך חלש. לא חשבתי שאת מוותרת כלכך בקלות על אנשים שחשובים לך או שבעצם...אני כבר לא כל כך חשובה לך.
הפעם תורי להיפגע. ולא, אני לא מתכוונת להראות לך את זה או לשלוח לך הודעות מתבכיינות או להתחנן שתשמרי איתי על קשר. אז זאת ההודעה שכתבתי לך חזרה, חשבתי עליה לא מעט, על כל מילה ומילה ואני עדיין לא בטוחה שזה הניסוח המדוייק שהייתי רוצה לשלוח אבל שלחתי בכל זאת וכמובן שלא הגבת:
"אני לא אכריח אף אחד
להישאר איתי בקשר...זה
לוקח זמן לבנות קשר מחדש
ואני באמת מרגישה שאני
מנסה. קצת עצוב שאת
מוותרת אבל שיהיה, אם זה
עושה לך יותר רע מטוב אז
באמת עדיף שלא.
מאחלת לך אושר וחיים נפלאים"
אני לא אכריח אף אחד להישאר איתי בקשר. מי שמעוניין להוציא אותי מהחיים שלו - בבקשה. שיהיו לו חיים נפלאים.
אני רק מקווה שיום אחד תיזכרו בזה ותתחרטו ואז...אז כבר יהיה מאוחר מידי.
"ואני חושב קצת על הלב שלך וכמה קרה לפעמים המתכת,
בוקר ולילה מביט בחלון שלך ולא מאמין איך נתת לי ללכת."
הכי מצחיק זה שהיום הייתי ממש ליד הבית שלך ופשוט כאב לי להיות קרובה אלייך.
אם לך אין כח להתמודד עם החברות שלנו אז את כנראה לא שווה את הסדקים החדשים בלב שלי, הבעיה היא שאני לפחות מרגישה משהו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
