נמאס לי נמאס לי נמאס לי כבר!
נמאס לי ללמוד ולהשקיע ולתת מעצמי ולהתאמץ ולחרוש ולפתור את כל המבחנים ולעבור על כל השאלות ולקרוא את כל הסיכומים ולראות מצגות ושיעורים ובכל זאת, בכל זאת לקבל ציונים נמוכים כשכל אלו שלמדתי איתם או שהם סתם חברים שלי מקבלים ציונים גבוהים בהרבה משלי!
לא שאני רוצה שהם יקבלו ציונים נמוכים, פשוט לא נשמע לי הגיוני שארבעת האנשים שלמדתי איתם קיבלו 100 ואחת 96 ואני קיבלתי 67. פאקינג 67! לא תגידו 80, לא תגידו 70, 67! ולא, 67 זה לא 70 ונכון שזה עובר אבל איך זה הגיוני? באיזה עולם זה הגיוני?!
זה מתסכל וזה מעצבן וזה נמאס כבר.
זה מוציא את כל הרוח מהמפרשים, זה מוריד את המוטיבציה, זה מערער את הביטחון, זה גורם לי להרגיש כ"כ לא חכמה, כ"כ פחות מכולם, כ"כ לא מוצלחת.
זה לא היום שלי. זה פשוט לא היום שלי.
אתמול בערב הייתי בבוביזמר והיה נחמד כזה, הפלאפון שלי החליט להידפק ממש והוא הפסיק את ההקלטה באמצע, עד שיצא לי ביצוע טוב, עד שפעם ראשונה לא טעיתי בשיר שאני כל כך אוהבת, עד שסוף סוף יצא ממש יפה - הפלאפון התחרפן.
חזרתי הביתה בסביבות 1 וחצי, עד שהתארגנתי ועד שהלכתי לישון והכל היה כבר 2+ אז ישנתי משהו כמו 6 וחצי שעות...
בבוקר בקושי התעוררתי, הייתי ממש עייפה ואיכשהו הצלחתי לסחוב את עצמי להתארגן ולסוע לבסיס, נכנסתי לאוטו שהיה חם כמו גיהנום אז כהרגלי אתם יודעים, הדלקתי מזגן אבל כמובן שהמזגן החליט לא לעבוד פתאום!
הגעתי לבסיס הכל התחיל כרגיל, עבודה וזה, כל מיני עדכונים והכל שמח ואז משהו החליט לא לעבוד. משהו קריטי ממש!שתוקע את כל המשימה הכי חשובה שהייתה היום. זה הסתדר רק בסביבות 3 אחה"צ. 3!!!
הרמד שלי לא היה היום אז לפחות היה לי קצת שקט נפשי, אני והשרצ השני ארגנו כל מיני דברים זה היה דיי פרקטי ואז הודיעו שיש ציונים, כמובן שכולם יש 90 יש 100 יש 80 איזה כיף ורק אני כמו איזה לא יודעת מה שמחה שעברתי לפחות אבל בתוך תוכי צורחת שזה לא פייר ואיך זה יכול להיות שכולם הרגישו שהלך להם חרא ואני זאת שנדפקתי עם הציון הזה.
לא מספיק זה יש לי גם ללמוד למבחן ביום שלישי שאין לי מושג משמץ מהחומר שיש ללמוד אליו, מחר חבר שלי משתחרר ואין לי מושג עדיין מה לקנות לו וזה כל כך מתסכל וזה כל כך מעצבן כי הוא חבר שלי ואני אמורה לדעת מה לקנות לו אבל יש לו כבר הכל אז מה אני אמורה לעשות עם זה?!
נמאס לי כבר מהכל, אין לי כח לכלום, אין לי מצב רוח לכלום, לא אכפת לי כבר מכלום.