אני לא בנאדם שמתעניין בחדשות או בפוליטיקה,
בד"כ, אם אין איזו כתבה שאני רוצה לראות או סיכום עולמי, אני אעדיף להעביר ערוץ ולשכוח מהצרות.
זה הגיע גם אלינו, לראשון, 4 אזעקות, באחת מהן הייתי בחולון בהחלקה על הקרח, כולי עם מחליקיים ובגדים ארוכים ופתאום כורזים במקום המוזיקה שיש צבע אדום.
כולם רצים או יותר נכון מדדים על הלהבים החוצה, על האספלט ודרך הדשא וכל מה שאני חושבת זה שאני הורסת את המחליקיים ולא על זה שעוד שניה יכול ליפול טיל.
אחרי כמה שניות נשמע פיצוץ של יירוט וכולם חזרו להחליק בכיף ובשקט.
נכון, אני מודה, אני חלק מהבועה התל אביבית או בועת המרכז או איך שלא תרצו לקרוא לזה,
מודעת שנופלים עשרות טילים ביום, שארבע אזעקות זה מה שיש שם בערך בשעה ושאין בכלל מה להשוות ומי אני שאתחיל להתלונן עכשיו.
אחרי כל אזעקה ויירוט כל הפלאפונים בבית צועקים וזועקים, הקבוצה המשפחתית, הקבוצה של החברים מהבית, ידידים וחברים וחברות כולם דואגים לכולם ושואלים מי שמע ומי היה ומי ראה ומי בסדר ומי לא.
המצב הזה, המצב ההזוי הזה שמכריח אותי לשמוע חדשות, שמכריח אותי להתעניין, אני שונאת אותו.
היה אמור להיות לנו מחר ערב יחידה, מ-6 וחצי בערב עד איזה 10, כולם התבאסו על זה בטירוף, מה וזה אחרי שעות העבודה ולי יש כח ומה פתאום ולמה וכמה והנה, הנה ביטלו אותו, אז אתם שמחים? אני בטוחה שאף אחד לא מרוצה מהעניין וכולם היו מעדיפים לספוג כמה שעות של קריוקי ונאומים ולא לספוג כמה טילים ביום.
לפני בערך שעה ישבתי בסלון לבד וראיתי סדרה, אמא ואבא כבר נכנסו למיטה ושמעתי דפיקה חלשה בדלת.
עם כל המצב הזה חטפתי כמעט התקף לב!
לפי הדפיקה המפוחדת הנחתי שזה חבר שלי שאמור לטוס היום בלילה לפסטיבל מוזיקה עם חברים אבל אמרתי שאני אחכה לעוד דפיקה ליתר ביטחון.
אז הצצתי בעינית ובחצי עין ראיתי בערך שזה כנראה הוא, פתחתי את הדלת ופשוט קפצתי עליו בחיבוקים ונשיקות כי הייתי בטוחה שאני אראה אותו עד שהוא יחזור עוד שבוע!
הוא אמר שהוא בא רק לרבע שעה 20 דק' ואז הוא כבר חייב ללכת, אמרתי לו שבסדר ושאני ממש שמחה שהוא הגיע, ישבנו קצת ביחד ואז הייתה עוד אזעקה.
הוא גר בתל אביב אם לא ציינתי אז הוא היה קצת בשוק מהחוזק הפיצוצים ששומעים פה מהיירוט. אחרי כמה דקות נהיה קצת שקט, ישבנו עוד קצת ביחד ואז הוא היה חייב לזוז...
אני קצת מפחדת ללכת לישון לבד.
אם שוב תהיה אזעקה ואני לא אשמע ולא אתעורר?
אם חס וחלילה יקרה משהו?
אם יהיה להם משהו בזמן הטיסה?
אם משהו יקרה איפה ששאר המשפחה שלי גרה?
אם המצב לא ישתפר בקרוב?
אם יהיה מחר עוצר יציאות?
אני לא רוצה לישון לבד הלילה...
בעמוד ענן לא יצא לי יותר מידי להיות במצב הזה, הייתי בבה"ד 1 ושם הכל היה טוב ובטוח, רק שמענו על זה שירו פה ויירטו שם ולא יותר, קצת עדכונים מהמשפחות ומynet בפלאפון וזהו, חוזרים וממשיכים בשגרה.
אז כן, זה מה שהיה לי עד עכשיו, שומעים על עוד טיל שיורט או נפל וזה כבר הפך להיות בשגרה כי זה רחוק וזה לא כל כך מרגיש לי קשור אליי (אל תבינו את זה לא נכון סבבה? כן, גם הדרום הוא חלק מהארץ ואני מעריכה ומחזקת ותומכת בתושבי הדרום ויש לי הרבה חברים מהאיזור שלא קל אצלהם ויש מלא אזעקות אבל בכל זאת...), כשהייתי בסופ"ש אחד בבית אז היו שתי אזעקות בזמנו, ירדנו לאזור של המדרגות וזהו...היה קצת בום ועבר.
ועכשיו, רק היום היו 4 אזעקות ומי יודע מה יהיה מחר?
במקום שזה ישתפר נראה כאילו זה רק הולך ומחמיר מיום ליום.
זה לא שאני לא מאמינה בממשלה או בצה"ל אבל האזעקות כבר הגיעו לכפר סבא ורעננה וחדרה אז...איך אפשר להיות אופטימיים?
הכל מלא רק בזה, מישראבלוג ועד הטלויזיה והרדיו ונכון, אי אשר לברוח מהמציאות אבל לפעמים צריך, למצוא את המשהו הזה שישכיח ממך הכל, בין אם זה מוזיקה ובין אם זה סדרה או סרט מוקלטים ששמים בטלויזיה....
מקווה שלכולם יש את הפינה שלהם לברוח אליה
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
