היום הזה, מהבוקר שלו, מזה שהתעוררתי לשירותים ב-6 בבוקר וממש ממש עד עכשיו כל הים הזה מרגיש לי פשוט מיותר.
לא מרגישה שעשיתי משהו היום,
לא מרגישה שהספקתי לעבוד,
לא מרגישה שניצלתי את הזמן.
אני לא יודעת איך להסביר לכם את זה...
אתם מכירים את זה?
את הימים האלו שמרגישים פשוט חסרי משמעות? כאילו לא משנה מה קרה היום הייתם פשוט יכולים לקום מחר בבוקר במקום היום ולא היה קורה כלום? כלום לא היה משתנה? זה לא היה משפיע על אף אחד ושום דבר?
אני באמת לא יודעת איך להסביר את זה.
התעוררתי בסביבות 6 לשירותים, חזרתי למיטה, בערך ב-7 התעוררתי מהרטט של הפלאפון והתעלמתי נחרצות, חזרתי לישון ואחרי כמה דקות שוב, כמובן שהתעלמתי, הנחתי שזה יכול לחכות כמה דק' וזה באמת יכל.
אז רבצתי עוד קצת במיטה בחוסר חשק מוחלט לקום עד שהשעה הייתה כבר חמישה ל-8 שזה קצת מאוחר מידי.
התארגנתי ולא הרגשתי צורך למהר משום מה, החלטתי היום לא יודעת למה לסוע מדרך אחרת לבסיס וכמובן שעם המזל שלי פשוט נתקעתי בפקק במשך 40 דקות. מדהים. הגעתי באיחור לבסיס, מה שלא הפריע לאף אחד חוץ מלי כי יש לי חיילים ואיזו מן דוגמא אישית זו?
הסתובבתי קצת, הייתי בפגישות, ישבתי קצת על המחשב ועבדתי, אתם יודעים...לא משהו מיוחד.
הייתה אזעקה אחת, אכלתי צהוריים, המשכתי לעוד פגישות ועוד קצת עבודה מיותרת ופשוט...העברתי את היום איכשהו.
יצאתי הביתה, קבעתי לעבוד עם חברות על הפרוייקט ושוב זה בוטל, ראיתי שני פרקים בסדרה וגם לזה לא הייתה לי יותר מידי סבלנות אז ויתרתי, ראיתי פרק של המורדים בחוסר חשק מוחלט ועכשיו אני פה, מנסה להעביר את הזמן איכשהו אני אפילו לא יודעת למה.
את כל היום העברתי בתחושה של יום מיותר, לא יודעת למה, באמת שניסיתי לחשוב על דברים שצריך או כדאי לשנות ביום הזה כדי להפוך אותו ליותר...משמעותי אבל פשוט לא מצאתי.
מחר יש לי מטווחים אז כנראה יהיה יום עוד פחות משמעותי מזה.
אני אנסה לקחת איתי איזה ספר או משהו, אולי זה יעזור למרות שאני בספק.
אני מקווה שזה יהיה זריז כי אין לי כל כך כח לזה האמת...
פשוט מחכה שיגמר היום.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
