זה קורה לי כל פעם מחדש.
כל פעם שאני יודעת שאני אמורה להגיע לבסיס שלך איכשהו התת מודע שלי מתעורר.
כל פעם מחדש אתה מצליח איכשהו להיכנס לי לחלומות בימים שלפני,
כל פעם מחדש אתה גורם לי לתהות אם אני אראה אותך או לא,
לחשוב על לאן אני לא מתקרבת ומאיזה איזורים אני מתחמקת ואיך לעזאזל אני מגיבה אם אני בכל זאת רואה אותך.
זה מעבר לרגש, אני לא חושבת שנשאר שם רגש בנינו אבל איכשהו זה שלא היה לנו 'קלואז'ר' כנראה מפריע לי.
לא ידענו שהפעם האחרונה שהייתה לנו תהיה הפעם האחרונה, זה נפסק בבום אחד.
נפגשנו, שכבנו, אחרי כמה ימים שלחת הודעה של 'בא לך?' ושלחתי לך שכבר לא מתאים אז איחלת בהצלחה ושלום על ישראל. נגמר.
מאז ראיתי אותך בערך פעמיים, פעם אחת שהתחמקתי בנחרצות ואני לא בטוחה אם ראית אותי או לא ופעם אחת שהייתי עם חבר שלי ביריד חבר וראיתי אותך ואתה אותי וזה עשה לי הרגשה כזאת....של הלב נופל לתחתונים.
עברו בערך 9 חודשים מאז שזה נגמר, אולי אפילו 10 וכל אחד במקום אחר בחיים בכלל (לא יודעת איפה אתה אבל כמו שאני מכירה אותך עברת הלאה כבר מזמן).
אז למה? למה זה נמשך? למה זה מציק? למה זה מעיק?
אני לא זוכרת בדיוק מה חלמתי אבל חלמתי שישבנו ביחד עם עוד אנשים קרוב קרוב כזה כמו שהיינו פעם, אחר כך יש לי חור שחור של המשך החלום ואני זוכרת רק שלפני שהתעוררתי היה קטע שחברה שלי אמרה לי 'אלמוג תראי אותו, הוא שבור!' וכל מה שאמרתי זה 'מה את רוצה שאני אעשה עם זה?' אני זוכרת שרציתי לנשק אותו אבל ידעתי שזה לא טוב ולא כדאי ושאסור לי ושאני לא רוצה להרוס את מה שיש לי עכשיו אז פשוט הלכתי משם והתרחקתי.
אני לא יודעת מה נסגר איתי.
אולי זה שראיתי לפני שבוע את הסרטון תמונות שהכנתי לך ליומולדת לפני שנה השפיע והציף אותך שוב למעלה,
אני באמת לא יודעת.
אני רק מקווה שיום שני יעבור בשלום.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
