אז התכתבנו עד 4 וחצי אחה"צ על שטויות.
באמת ששטויות.
בהתחלה זה היה מה קורה ואיך בתפקיד ואז זה המשיך לסתם משפטים רנדומליים בלי יותר מידי הקשר.
נרדמתי לי בסלון וכשהתעוררתי לא היו כבר הודעות וגם עד עכשיו לא, לא ממך.
אני לא מבינה מה הייתה מהות השיחה, אני לא מצליחה לשים את הנקודה של מה הייתה המטרה שלך, מה ניסית להשיג בזה?
קצת מוזר לי שסתם רצית להתעדכן, שסתם רצית לשמוע מה נשמע, שסתם פתאום נזכרת בי אתמול ב-1 וחצי בלילה.
אני לא מצפה שתרצה משהו ואני גם ממש לא רוצה שתרצה משהו.
סיפרתי לחבר שלי על ההודעה ששלחת ושהתכתבנו היום והכל ושאלתי אם זה מפריע לו ושאם כן אני אפסיק.
הוא אמר שלא ושהוא יודע שאני אוהבת רק אותו ואני לא מחפשת שום דבר אחר אבל שאם זה יעבור את רמת הוואטסאפ ואני אפגש איתו או משהו כזה אז כן, זה יפריע.
אמרתי לו שממש אין לי שום כוונות ושאני גם לא הולכת ליזום שיחה או משהו כזה, נטו עניתי לו.
ובכל זאת. אחרי שהשיחה הזאת בוואטסאפ נגמרה, לא הצלחתי להבין.
תמיד איכשהו הצלחת להוציא ממני את הזוג מילים האלה. "לא הבנתי".
כשהחלטת פתאום שכן למרות שאמרת לי שוודאות לא ואין כיוון ולא יקרה ושאין לי ממה לפחד, שבאת אליי ב-2 וחצי לפנות בוקר והתנשקנו פעם ראשונה, כשסיפרת לי שכל המשפחה שלך מדברת עליי אז באותה תקופה, כשאמרת לי שאני יותר מידי 'פאבליקית', כשכעסת יותר מידי בלי סיבה אמיתית, כשאמרת שאתה אוהב אותי ועוד ועוד ועוד, רשימה ארוכה של דברים שהתגובה שלי אליהם הפכה להיות משפט בסיסי בלקסיקון שלי, עם קול כזה חמוד ותמיד שפשוט אומר 'לא הבנתי'.
אז בפעם המליון שאתה גורם לי להגיד את זה או במקרה הזה לכתוב, לא הבנתי.
לא הבנתי מה רצית.
לא הבנתי מה ציפית.
לא הבנתי, פשוט לא הבנתי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
