אז....כמעט עברו שבועיים שלמים של חופש.
אם ננסה לסכם את כל מה שעשיתי בשבועיים האלה נגיע למסקנה ש....כלום פחות או יותר.
בחג ראשון הייתי אצל המשפחה של חבר שלי רביעי חמישי.
משישי עד שני בערב עשיתי פחות או יותר כלום, ראיתי בנות גילמור בלופים פרק אחרי פרק, שני בערב יצאתי קצת לעולם, הלכתי להופעה של קרן פלס.
שלישי הייי בבסיס חצי יום ומיד אחרי זה שיעור תופים ואז עוד קצת הסתובבויות במסע אחרי הפלאפון שאני רוצה וחזרה הביתה להירקב מול הטלויזיה.
ככה זה המשיך גם ברביעי היה אמור להיות טיול של כמה חברים מהבסיס שבוטל בגלל מחסור ברכב ומזג אוויר שהיה אמור להיות גשום ואפל ככה שבסופו של יום חוץ מארוחת ערב חג אצל אחי - בטלה גמורה. בחמישי עד הערב המשך התבטלות, בערב הייתי בבוביזמר שהיה מושלם ללא ספק, חזרתי לישון אצל חבר שלי, אתמול אכלנו ארוחת בוקר בבית קפה ואז חזרתי הביתה להמשיך ולהתבטל ממש עד לרגעים אלו שגם, לא הולכים להיגמר בקרוב.
חייבת להודות שאני דיי מאוכזבת, במיוחד מעצמי כנראה.
לא טרחתי לנסות לעשות יותר מידי דברים בחופש הזה.
ניצלתי את היום חופש האחרון שלי להשנה בשבועיים האלו.
זהו. עד דצמבר אין יותר חופשים!
אין!
אז איך נתתי לעצמי לבזבז את כל החופש הזה? איך?!
יש שיגידו שזה לא בזבוז ושגם לנוח זה חשוב ואני מסכימה אבל לנוח אפשר גם בסופ"ש ואפשר במשך יום יומיים שלושה לא שבועיים! כאילו אפשר, עובדה, אבל זה מה שנקרא בזבוז.
אני רואה בכל מקום תמונות של כולם נהנים ונפגשים ויוצאים ומבלים והכל ואני תקועה בבית ולא עושה עם עצמי כלום.
מחר חוזרים לבסיס.
למען האמת אני לא כי אני בקורס יומיים אבל בעקרון, מחר חוזרים לבסיס.
חוזרים לשגרה, חוזרים לבלאגן, חוזרים ללחץ, חוזרים לכל הכיף כיף כיף.
נכון שזה עניין של בחירה ואיך מסתכלים על הדברים ושאם אני אחליט שכיף לי אז אני אמצא דרך שיהיה לי כיף אבל תכלס...לא, לא כל כך כיף לי, ואני לא מצליחה להוציא את המחשבות יאוש האלה מהראש.
אז איך עובר לו רץ הזמן אה?
איך כבר עברו שבועיים?
איך אנחנו כבר באמצע אוקטובר?
איך עף הזמן...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
