ממש הדבר היחיד שהיה חסר לי עכשיו.
שלחת לי הודעה ככה סתם באמצע היום שאת חושבת שאנחנו צריכות לדבר ואם נוכל לשבת בבית קפה השבוע.
לא הבנתי כל כך מאיפה זה הגיע פתאום אבל באמת הרגשתי אתמול שהיית קצת מרוחקת.
אחרי שבחמישי היה את כל הקטע המרגיז ובשישי לא יצא להיפגש כי לאף אחד לא היה אוטו הצלחנו להיפגש אתמול כולם כמעט סוף סוף.
אני זאת ששלחה את ההודעה של מה עושים, אני הצעתי את המקום וכמובן ששוב לאף אחד לא היה אוטו.
אז בסופו של דבר הסתדרנו, אני הגעתי לשם קצת אחריכם, אתם הזמנתם כבר הכל והאוכל שלכם הגיע כמה דקות אחרי, אני חיכיתי קצת ויצא שאתם כבר סיימתי ואני רק התחלתי לאכול אבל בקטנה.
לא שאלת יותר מידי ולא התעניינת יותר מידי, היית דיי מרוחקת אבל לא יחסתי יותר מידי חשיבות כי...יש ימים כאלה וזה קורה לפעמים, לא תמיד קופצים על כולם בצהלות.
אז אמרתי לך שאין בעיה ומחר אני אפילו חוזרת מוקדם אם את רוצה אז אפשר בכיף, אמרת שאת כנראה לא יכולה מחר ותוכלי רק בשלישי וחמישי אז קבענו לחמישי בסופו של דבר.
אחרי כמה זמן שאלתי אותך אם קרה משהו מיוחד, סתם מסקרנות, אמרת שאת לא יודעת אם לקרוא לזה מיוחדת אבל את מרגישה שלכל אחת יש דברים שהיא שומרת בבטן שמפריעים לחברות שלנו.
תכלס, חוץ מיום חמישי שיעבור לי כנראה כבר מחר בבוקר אין לי שום דבר אז אני אישית לא מבינה כל כך על מה את מדברת...
אם זה על זה שיצא כמה פעמים שלא באתי כי הייתי אצל חבר שלי או משהו כזה אז יהיה לי הרבה מה להגיד כי אני עושה כל מה שאני יכולה כדי לתמרן בין כל כך הרבה חבורות של אנשים ולשמור על קשר עם כולם ועדיין לשמור על מערכת יחסים שפויה.
אם זה בנוגע לענין עם הרכב שיוצא הרבה שאני לא מביאה זה כי תכלס, אני היחידה שמשלמת פה על הרכב שלה ועל הדלק שלה אז סליחה שזה כואב לי בכיס וכן, ברור שלכל השאר זה לא בחינם או משהו אבל לי זה עולה קצת יותר...
תכלס, אלו שני הדברים היחידים שהצלחתי להעלות על הדעת כמשהו שאולי מישהו שומר בבטן ולא אומר, מעבר לזה? באמת שאין לי מושג.
אולי היו לך כל מיני תובנות כאלה ואחרות בהליכה שעשית בחמישי, אני כבר לא יודעת, אבל יהיה מעניין לשמוע.
אני שונאת שבאים אליי בקטע כזה של 'בוא נשב ונדבר כי יש מה להגיד'. לי אין מה להגיד - יש לך מה? תגידי, למה לא אמרת אתמול? יכולת לקחת אותי לצד או משהו ולשבת לדבר, מה כבר יש להגיד כל כך הרבה?
את התחלת את האוניברסיטה ויש לך חיים אחרים וחברים אחרים ואת העבודה והאנשים משם, ברור לחלוטין שהעולמות משתנים וגם קשרים לא נשארים כמו שהם היו.
פעם הצבא היה משותף, היום הלימודים אבל בקושי כי אני במכללה וזה שונה במהות ואני גם בצבא תוך כדי אז אני לא מבינה כל כך את השגרת יום הזאת וכן לפעמים אני מרגישה קצת תקועה מאחור ולפעמים להפך, אני מרגישה דווקא יותר מידי קדימה כי אני בקיץ הקרוב מסיימת את התואר וכן, אולי אני עדיין אהיה בצבא אבל אתם כולכם עוד תהיו בלימודים ותמשיכו את השגרה הזאת אז...אני לא יודעת מה הדיבור.
בכל מקרה...כנראה שרק בחמישי נדע לא?
אז נחכה בסבלנות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
