אז הנה זה שוב מתחיל, מסע השיכנועים.
תחתמי עוד קבע ומה אכפת לך זה לתפקיד שרצית,
זה יעזור לך בעתיד, מה זה עוד חצי שנה או 9 חודשים?
אבל אמרת שאת מסכימה כבר, אז עכשיו גם חצי שנה לא?
את מעדיפה להישאר 3 שנים בתפקיד? הריי אמרת שאני רוצה לעבור.
היום הודעתי לרמד שלי בטלפון שאני לא כל כך בקטע של לחתום ושדיי החלטתי...
הוא שאל אם אפילו חצי שנה לא ואמרתי לו שכן, גם חצי שנה לא.
הוא שאל למה ואמרתי לו שזה לא לטלפון, בכל זאת, כל החיילים היו במשרד וזאת לא שיחה שעושים לפניהם.
אז ידיד טוב שלי שהיה גם המפקד הקודם שלי בא ואמר לי שאני צריכה לחתום ולמה לא וניסה לשכנע והכל אבל זה לא כל כך הלך לו,
הוא ניסה לשכנע לכתוב רשימה של פלוסים ומינוסים אבל אני דיי סגורה על עצמי, לא רוצה עוד, דיי מספיק, גם ככה בקרוב אני ארגיש קצת לבד כי חצי מהאנשים משתחררים.
אז היום בערב הרמד שלי אמר לי שהוא רוצה שאקדיש לו מחר כמה דקות כדי לדבר עם ה(אי) הארכת שירות, הוא באמת כתב ככה עם הסוגריים והכל חחח
אמרתי לו שאין בעיה כמובן למרות שאין לי ספק שהוא ינסה לשכנע ואין לי כח לשמוע כבר את כל הטיעונים האלה ואת זה שמנסים להפחיד אותי מה-3 שנים תפקיד הזה.
אז כן, אני באמת לא רוצה להישאר 3 שנים תפקיד ואני גם אנסה לא לעשות את התפקיד 3 שנים אלא לעבור בשלב כלשהו אבל אתם יודעים, זה עדיף על להוסיף עוד 9 חודשים ואז לעבור למשהו שחשבתי שאני רוצה ועכשיו אני כבר לא כל כך בטוחה בו.
עד שהסכמתי עם עצמי על החצי שנה באו ותקעו לי את העוד 3 חודשים האלה אז כן זה לא עוד הרבה וכן מה זה ביחד לחצי שנה כבר וכן זה למטרה טוב ולא סתם כדי לחתום עוד אבל דיי כאילו באמת, גם ככה בלב כבד הסכמתי חצי שנה ובסופו של דבר גם מזה הורדתם לי את החשק.
אז הריי לכם, אני נשארת במקומי ושואפת לעבור, אם לא אז אעביר את הזמן פה, אני מבטיחה להשתדל לעבוד טוב אבל אתם יודעים שחייל שבוז וגם קצין שבוז לא עובד טוב. ולא, אני לא מנסה להפחיד ואני לא מנסה לאיים אני פשוט רואה את העבודה שלי עכשיו ביחס לעבודה שלי לפני כמה חודשים והיא שונה לחלוטין ולא בהכרח במובן הטוב. יש דברים שכן אבל יש גם הרבה שלא.
אז מסע בשיכנועים ממשיך ואני אין לי כח.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
