איכשהו אני סוף סוף מרגישה מוכנה לראות אותך.
אולי זה יקרה מחר ואולי זה יקרה בשלישי הבא ואולי זה לא יקרה בכלל אבל אני כבר לא מפחדת להיתקל בך.
אני לא מפחדת לראות אותך.
אני לא אברח, אני גם לא אבוא להגיד שלום אבל אני לא אסתתר, אני לא אלך למקום אחר רק כי אתה שם, אני לא.
אני לא יודעת מה באמת השתנה אבל יש סיכוי טוב שמחר אני אהיה בבסיס שלך ונכון, זה לא אומר שאני אראה אותך או משהו כזה אבל יש סיכוי...ובשלישי יש טקס סיום קק"צ שאני לא יודעת עוד אם אני הולכת אבל גם לשם יש סיכוי שתלך...
כבר לא יוצא לי לחשוב עליך כל כך, רק כל פעם שהרמד שלי יושב אליי עם הגב והכיפה שלו מול העיניים שלי זה מזכיר קצת את זאת שהכנתי לך אבל מעבר לזה...לא צצת באיזה חלום לאחרונה וגם לא יצא לי לחשוב עליך.
אני לא יודעת אם זאת השיחת וואטסאפ חסרת התכלית שהייתה לנו לפני איזה חודשיים או שזאת פשוט התקדמות אישית שלי עם עצמי אבל...אני חושבת שאיכשהו אני סוף סוף מוכנה לראות אותך.
בלי לפחד.
תכלס, אני לא באמת חייבת ללכת לפגישה הזאת מחר אבל משהו בי אומר לי שאני צריכה, משהו בי מרגיש לי שאני צריכה ללכת, אולי בגללך ואולי בגלל שבאמת יהיה משהו רלוונטי, אני לא באמת יודעת, אבל משהו בי אומר לי שאני צריכה ללכת.
מקסימום...בזבזתי קצת זמן...גם ככה אני באה מוכנה נפשית לזה שמחר אני כנראה לא אצא ב-5 וחצי אז...מה זה כבר משנה אם אני אתאוורר קצת בבוקר?
יכול להיות שזה טעות ויכול להיות שזאת התגרות בגורל, יכולים להיות הרבה דברים אבל כנראה שאגלה אותם רק מחר בבוקר....
(לפחות ככה אני גם יכולה לישון אצל חבר שלי וגם לקום מאוחר :))
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
