אז לא עידכנתי בערך מליל הסדר וכל כך הרבה קרה מאז.
רציתי לעדכן על כל כך הרבה דברים בדרך!
על ההגנ"ש שעשיתי בתחילת מאי, על חופשת עצמאות, על היומולדת, על הפאנג'ויה, על הנופש קבע ועל עוד כל מיני דברים פה ושם חלקם טובים יותר וחלקם טובים פחות. אבל אני חושבת שאני אתמקד בדבר שהכי מפחיד אותי כרגע ואולי אגלוש לכמה דברים מסביב.
אז התאריך היום הוא ה-6.8, מה שאומר שבעוד 54 ימים בדיוק נגמר הפרק הכי ארוך שהיה לי בחיים. אני פאקינג משתחררת.
אחרי 6 וחצי שנים בצה"ל, קורס תכנות, שירות חובה של 3 שנים שבתוכו הספקתי לעשות קורס קצינים ותואר ראשון, כמעט 3 שנים קבע ותואר שני במרחק שני צעדים מהסוף אני עומדת להשתחרר.
נכון שכולם עוברים את זה וכולם עברו את זה ושמתרגלים לזה והכל אבל זה כל כך מפחיד אותי שאני לא יכולה להסביר אפילו כמה.
זה לצאת מהמקום הבטוח הזה שגדלתי בו והשתנתי בו מקצה לקצה. לפני כמה ימים חברה שלי אמרה לי שהיא התחילה להיות מושפעת ממני בדיבור. זה קרה כבר כמה פעמים שפשוט הצלחתי להכניס סגנון דיבור שלם שנתקע לאנשים כחלק מהיומיום ופתאום שמחתי שלפחות תהיה לי איזו מזכרת שתישאר שם אפילו שהיא תיעלם אחרי כמה זמן.
אני לא מרגישה טובה מספיק. לא בקטע הרחמים עצמיים או בקטע מזלזל או משהו כזה. לא כתבתי שורת קוד כמעט 4 שנים (ולא, בתואר זה לא באמת נחשב) וזה מה שאני רוצה לעשות בשנים הקרובות.
אז אני מנסה קצת ללמוד פה ושם בזמנים מתים בבסיס אבל זה לא באמת הולך. הייתי רוצה ללמוד בבית אבל אני פשוט לא מצליחה להגיע לזה. אחד הפחדים הכי גדולים שלי זה שאחרי שאשתחרר אני לא אצליח לשבת על התחת וללמוד. שאני אבזבז את כל הזמן ופשוט...לא יקרה כלום.
אחרי שאהיה איזה חודשיים וחצי בבית פתאום אני נעלמת לחודשיים + חודש נוסף מהארץ. למה הפיצול? כי החלק הראשון עם חברות והחלק השני עם החבר. להיות חודשיים לבד בחו"ל, טוב נו לא באמת לבד...עם חברות אבל עדיין, זה פשוט מפחיד. איך אני אסתדר כל כך רחוק מהבית? איך אני וחבר שלי נסתדר בלי לראות אחד את השניה כל יום? אנחנו כאילו גרים ביחד. שלשום ישנתי אצל ההורים שלי כי הם גרים ממש קרוב ללימודים ופשוט התעוררתי בסביבות 4 וכאינסטינקט הסתכלתי לצד השני של המיטה וחבר שלי לא היה שם ודיי חיפשתי אותו וכמעט באתי לקרוא לו עד שהבנתי שאני לא בדירה.
ברור שאתרגל אחרי כמה זמן ושנדבר מלא וזה אבל זה קצת מפחיד כי יש לנו ימים טובים יותר וטובים פחות ולפעמים עולים ספקות וזה מפחיד. גם לגבי החברות...אנחנו מסתדרות והכל אבל הן דיי צמחוניות וחלק עצום מהחוויה של דרום אמריקה הוא לאכול בשר. הן אמרו שהן יבואו איתי והכל אבל זה גם קצת מלחיץ, אם פתאום לא נהיה באותו ראש או משהו.
לפני איזה שבוע שבועיים כשהתחלתי לחשוב ברצינות על לעדכן (ופשוט לא עשיתי את זה עד עכשיו) זה היה אחרי שהיו לי כמה חלומות הזויים (שעדיין לא עברו) ושבאחד הימים ראיתי בפייס שלאקס שלי יש חברה או שהוא יוצא עם מישהי או משהו בסגנון ואז פתאום נפל לי האסימון או יותר נכון הייתה לי סוג של הבנה כזאת פתאום שלעבר שלי יש עתיד. וזה מוזר. כי מבחינתי העבר שלי הוא רק עבר ו...וואלה...איך יש לו עתיד לעזאזל?!
עזבו את זה שלעבר שלי יש עתיד....גם אני הייתי עבר של מישהו וכן, גם לי יש עתיד...וזה עדיין מוזר לחשוב על זה שאפילו שאני עבר של מישהו לעבר שלי ספציפית יש עתיד. חלק מזה נבע גם מזה שראיתי את האקס שלי מלפני בערך...5 שנים יש גם חברה שהייתה איתנו ביחד בקורס ואת הקשר בניהם אני פשוט לא מבינה. אבל בסדר, העיקר שטוב לכולם.
אז הרבה קרה והרבה עבר ונהר המחשבות זורם אצלי בשצף קצף שהייתי חייבת לפרוק פה קצת.
אז תקופה של שינויים הולכת וקרבה ואני? אני מתה מפחד.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
