אין לי מספיק שעות ביממה.עזבו יממה, אין מספיק שעות בשבוע.
תמיד יש את המשהו הזה ששומר את הכלים וגורם לי סוף סוף לעדכן.
כבר שלושה שבועות שיש לי מלא מה לכתוב ופשוט...לא יוצא לי.
אז אני אתחיל בלפני שלושה שבועות באמת...
אני ועוד שתי חברות נסענו לחברה שגרה בחדרה.
אמרנו שנלך לישון אצלה ונצא בשישי ויהיה כיף והכל.
אז נסעתי אליה אחרי ארוחת שישי, התארגנו והכל ויצאנו לדאנס בר או משהו כזה באם הדרך.
הייתי שם כבר פעם עם ההיא שאנחנו כבר לא חברות...זאת הייתה מסיבת וולנטיינס ופשוט כל הערב הייתי ממש שקועה במחשבות. הסכלתי מסביב וראיתי כל כך הרבה בנות ובנים מבוגרים יותר ומבוגרים פחות שרוקדים ולבושים בצורה כזאת שלא יהיה מצב שלא ימשכו תשומת לב. כאלו שנמרחים וכאלו שעושות עיניים ופשוט נשמתי לרווחה שאני לא צריכה את כל זה.
נזכרתי בערב ההוא שהייתי שם פעם מזמן, שישבנו על הבר ושתינו וצחקנו וניסינו להזרים את הברמן שירים איתנו צ'ייסר, שרקדנו והצטלמנו והיינו חברות כל כך טובות ולאן זה נעלם? ובגלל איזה שטויות? אבל אחרי כל המחשבות האלו...לא הייתה לי בעיה עם המצב כמו שהוא עכשיו כי אם החלטת לזרוק את הכל לפח בגלל שטויות שכאלו - את לא שווה את החברות הזאת שהייתה.
הערב הזה היה חצי מסיבה כזה וזה עשה לי חשק שיוני כבר יגיע. בא לי מסיבות ובריכה ובגדי ים ושתיה וטירוף ושמש ואילת וחברים וכיף!
אחרי המסיבה בסביבות 2 אני חושבת הלכנו לאוטו ובדרך סתם בצחוק אחת הבנות אמרה שבואו נלך לבית הפנקייק שנמצא ממש באותו מתחם. אז זרמנו! הלכנו ודפקנו פנקייקים שחיטות והיה טעים אבל קצת הצטערתי על זה אחר כך...חזרנו הביתה והיינו הרוגות מעייפות אז ויתרנו על מקלחת למרות שהיה לנו ריח של מאפרה ופרשנו. בבוקר קמנו, אכלנו ארוחה מפנקת ואז כל אחת הלכה לדרכה.
חזרתי הביתה לארוחת צהריים עם המשפחה, האחיינית המדהימה שלי גם הייתה פיצקית קטנההההה
בערב היה בובי זמר. היה מושלם כתמיד. היו שירים ממש טובים והיה כיף.
סופ"ש אחרי כלומר שבוע שעבר נסעתי עם חברים לשישישבת בזיקים. יצאנו בשישי בבוקר, ככה לנצל את השישי האחרון לפני שחוזרים ללמוד ונסענו לדרום אדום. היינו שני זוגות, אני ועוד חברה. אחרי שתכננו את זה מלא זמן מראש חבר שלי קצת הבריז ומודה - זה היה דיי מבאס...
יצאנו בבוקר ונסענו ליער רוחמה, בדרך קנינו חומוס ואכלנו על איזו גבעה, אח"כ הלכנו לאזור הכלניות, עשינו כמה תמונות - כי חייב וישבנו לנו על מחצלת עם תה ועוגיות. וואלה היה מפנק. בסביבות 4 ומשהו נסענו לקיבוץ, עשינו סיור קצר, נחנו קצת בדירה של החברים והלכנו לחדר אוכל. היה ממש נחמד, אוכל סבבה אבל העייפות ירדה עלינו דיי מהר. אחרי האוכל המשכנו לפינת התה קפה וריכולים, קשקשנו קצת והלכנו להתארגן להופעה של יהודית רביץץץ.
הנסיעה הכי מצחיקה שהייתה לי בחיים. לקחנו טרנזיט מהקיבוץ כי היינו 6 אנשים, בדרך גילינו שהדלת לא נסגרת כל כך טוב ופשוט חצי נסיעה היינו בפחדים שנעוף החוצה. בשלב מסויים היא באמת נפתחה ממש כאילו (דלת הזזה כזאת) אז חברה שלי שנהגה דפקה ברקס והיא נטרקה כמו שצריך סוף סוף. אחד הרגעים המצחיקים שהיו לי באמת.
הגענו להופעה שהייתה פשוט מצויינת! אין היא פשוט פרפורמרית מדהימה! היו את כל השירים שאני אוהבת ובערך באמצע ההופעה היה את שבתות וחגים שזה פשוט שיר מקסים. חבר של החברה הנוספת שבאה לבד טס לפני כמה שבועות לדרום אמריקה לטיול אחרי צבא...באמצע השיר היא פשוט נשברה לחלוטין והתחילה לבכות אז כל המשך ההופעה דיי התעסקתי בלחבק אותה ולנחם ולשיר לה ולהגיד שיהיה בסדר...
אחרי ההופעה נשארנו בפאב של הקיבוץ, היה קצת מעפן אבל לא נורא, שתינו בירה ופרשנו לישון.
בשבת קמנו באיזה 9, התקלחנו והלכנו להכין ארוחת בוקר. וואלה - אחת המפנקות. הכנו מלא סלטים וחביתות ופקייקים ויצאה פשוט ארוחה מטורפת! אחרי האוכל שמנו שמיכה על הדשא ופשוט שכבנו בשמש. היה מדהים. דיברנו על עבודות ושחרור וכל מיני דברים כאלה ואחרי איזה שעה פרשנו הביתה...נחתי קצת בבית וא אחי אסף אותי, נסענו לסבא, ישבנו שתינו תה ועוגיות ברגיל וחזרתי הביתה.
אני וחבר שלי ראינו איזה פרק או שניים של איזו סדרה ודיי פרשנו לישון...
שכבנו קצת במידה ודיברנו, שאלת אם התבאסתי שלא באת ואמרתי לך שכן גם כי היית ממש ממש נהנה וגם כי כולם היו שם עם זוגות וגם כי דיברנו על זה לפני מלא זמן. ראיתי שלא היה לך כל כך מצב רוח או כח לבוא אבל עדיין...היית נהנה בסופו של דבר.
דיברנו על זה שאנחנו לא עושים מספיק דברים ביחד ושצריך לעשות יותר ולמצוא יותר זמן ולא להישאר כל הזמן בבית וקבענו שיום שלישי נצא לסרט.
יום שלישי הגיע ויום לפני זה הזמנו עוד זוג חברים לבוא איתנו אבל מסתבר שהם ראו את הסרט ולא מצאנו משהו אחר אז בסופו של דבר הלכנו לדירה שלהם והיה ממש נחמד, בזמנו סושי ושיחקנו איזה משחק ממש מצחיק והיה כיף. אבל זה עדיין לא מספיק. צריך לעשות עוד. רק ש...אין זמן.
אני לא זוכרת באיזה יום אבל מתישהו השבוע החלטתי החלטה. החלטתי שנמאס לי ושהגענו למצב שאני ממש מתביישת להסתכל על עצמי במראה ושבא לי להיראות טוב שוב. שעוד חודש החתונה של אחי ועוד שלושה חודשים פאנג'ויה ושהכל ממש קרוב ושאני מתביישת להיראות ככה בחוץ. באמת. אני מסתכלת על עצמי ומתבאסת.
אז לקחתי החלטה והכנתי פינוק אחרון - עוגיות שחיטות של קרין גורן ואמרתי שממחר דיאטה. שאני נרשמת לחדר כושר ומשתדלת להפחית בשטויות ולאכול יותר ירקות ולשתות יותר מים. אם הולך? וואלה...לא כל כך...יש ימים ויש ימים. הפיתויים מסביב כל כך גדולים והיכולת שלי לעמוד בפיתויים כל כך קטנה.
לפחות נרשמתי כבר לחדר כושר ביום שלישי אבל עוד לא הלכתי וגם נרשמתי לקורס הולהופ שאמור להפעיל שרירים בבטן ואוכלי יעזור קצת אבל וואלה...הלוז שלי צפוץ מידי.
ימי ראשון לימודים.
שני שיעור תופים והולה הופ
שלישי יום חופשי אבל בד"כ קובעים בו כבר דברים עם חברים
רביעי אקפלה
חמישי אצל ההורים בדרך כלל
שישי לימודים
ושבת....סוף סוף זמן לנוח.
אז איפה בכל היופי טופי הזה אני מתכנן להכניס ספורט? ואיפה להיות עם חבר שלי? ואיפה לצאת? ואיפה לנוח קצת ולהרגע?
יש לי יותר מידי דברים ולא בא לי לוותר על אף אחד מהם בטח לא בשביל ספורט שזה משהו שאני ממש לא אוהבת לעשות וכן, אני ממש רוצה לבלות עם חבר שלי יותר אז אולי בחמישי לא אלך להורים (שתכלס זה רק כי יותר נוח לי בבוקר שישי ללכת למכללה) ואולי בשלישי לא אקבע כל הזמן עם חברים אבל...לא יודעת. גם זה לא מרגיש מספיק.
אוף.
לפני כמה זמן שלחו מייל על משלחת לפולין שיש מטעם המכללה. הסתכלתי על זה וראיתי את זה איזה יום לפני סוף ההרשמה ואמרתי אני אברר כמה זה עולה ומה הדיבור כי לא הייתי ועל עדים במדים בחצי שנה הקרובה אי אפשר כל כך לסמוך. אז שלחתי הודעה לנציג מהכיתה של האגודה והוא לא כל כך ענה לי אז ויתרתי...הלכתי לכיוון העדים במדים וניסיתי לברר מה הדיבור ואם חזרו המשלחות והבנתי שהמפקדים שלי החליטו לא לעלות אותי כבחירה השנה. מעבר לעובדה שכנראה לא תהיה משלחת בחודש מרץ שהוא היחיד שאני אוכל לצאת בלי להאריך שירות, איך הם מעזים לא להעלות אותי אחרי ששנה שעברה הובטח לי? איך?! מי הם בכלל?!
שלשום שלחו שוב מייל מהמכללה - מקומות אחרונים במשלחת של 30 סטודנטים. ראיתי שרשום טלפון והחלטתי להתקשר לברר.
התקשרתי אתמול ואמרו לי מה הסכום הנדרש, שהוא לא כל כך זול אבל בשביל משהו כזה...
אמרו לי שהמשלחת יוצאת בתחילת אפריל שזה ממש אוטוטו ושצריך להיות נוכחים ב-3 מפגשי הכנה, המשלחת היא שבוע רביעי עד רביעי וזהו פחות או יותר. יש כמובן מיון כלשהו וזהו.
אז אני חושבת על זה הרבה מאתמול...
מועד ההרשמה האחרון הוא מחר, אם להגיש מועמדות זה היום.
אני לא בטוחה שתהיה לי עוד הזדמנות כזאת בזמן הקרוב או בכלל. לעשות את המסע הזה שלא עשיתי בבצפר ואני לא מצטערת על כך ותכננתי כל כך לעשות בצבא אבל לא יצא ולא ייצא כנראה, והנה, הזדמנות.
אז את המחיר אין לי בעיה לשלם, את הלימודים אין לי בעיה להשלים.
התייעצתי עם אמא והיא אמרה שאם מסתדר לי ויאשרו לי בבסיס אז היא זורמת על ההחלטה, אני חישבתי והבנתי שזה יקח לי לא מעט ימי חופש אבל זה שווה את זה בכל מקרה ואין סיכוי שלא יאשרו לי אחרי שדפקו אותי ככה, זאת שנה אחרונה שלי במכללה אבל הפחד היחיד והכי גדול הוא לסוע לבד...כי אני לא יודעת מי במשלחת הזאת אבל זה בוודאות לא חברים שלי מהצבא וזה לא משהו קל...מצד שני - גם אם הייתי יוצאת במשלחת של הבצבא כנראה לא הייתי מכירה אף אחד אז...התלבטות מאוד קשה.
חשבתי להגיש מועמדות, לראות אם אני בכלל עוברת את הראיון ועד אז כבר להחליט...אני תמיד יכולה להגיד שהצבא לא מאשר לי בסוף.
אמא אמרה שגם היא אף פעם לא הייתה ושיש משלחות לחבר אם אני לא אצא ונרצה מתישהו לסוע אבל זה בטח עם אנשים יותר מבוגרים והכל...
עוד לא הספקתי לדבר על זה עם חבר שלי...מעניין מה הוא יגיד...
אז הטריגר הגדול לעידכון הזה היה אבא. אבא הצליח לעצבן אותי ממש. גם היום וגם שבוע שעבר הוא זרק לי איזו הערה על זה שחבר שלי כמעט אף פעם לא יוצא איתי ועם חברים שלי. זה נכון, ודיברתי איתו על זה כמה פעמים ולפעמים הוא בא ולפעמים הייתי מעדיפה שהוא לא יבוא ולפעמים הוא גם לא נמצא או קבע תכניות עם אחרים וזה בסדר - זה בסדר שיש לכל אחד חברים משלו. אני למשל ממש לא הייתי רוצה לצאת איתו ועם חברים שלו כי אני לא אוהבת את הטיפוס ואני לא אוהבת את הדרכי בילוי שלהם אז זה בסדר.
אבל הוא כל הזמן אומר את זה וכל הזמן מעיר וכל הזמן וזה מעצבן וזה מרגיז ובסדר, הבנתי את דעתך תודה ושלום לא צריך לחזור על זה כל פעם מחדש. יש לך בעיה עם משהו? בבקשה - תגיד וזהו. שקט. לא צריך לחזור יותר מפעם אחת. שמעתי, הבנתי, מספיק.
היום זה קרה בסוף ארוחת צהריים. ישבנו ואכלנו אני הוא ואמא והיה ממש בסדר, ביקשתי שניסע לסבא מוקדם כי אנחנו הולכים לסרט היום אז הוא שאל מי זה אנחנו ואמרתי שאני וחבר שלי אז הוא כולו עם הציניות והאנרגיות עשה פרצוף מופתע ומלמל כל מיני דברים וזה רק עיצבן עוד יותר אז אמרתי שבסדר יופי ודיי. אז הוא התחיל להגיד שמותר לו להגיד ומותר לו להגיב וכל מינ ישטויות וזה רק עיצבן עוד יותר. כל כך רציתי לקום מהשולחן ופשוט לעוף משם. אז בסוף לקחתי את הצלחת לכיור, סידרתי עוד כמה דברים וירדתי למטה להסתגר לי עם עצמי.
אני מבינה. מבינה שהם לא מתים על הבחירות שלי וכל אחד שאני בוחרת יש משהו אחר שהם לא אוהבים בו אז בסדר. זה מי שאני אוהבת וזה מי שאוהב אותי וזה מי שאני בחרתי לי אז שישתקו ויתנו לי לחיות את החיים שלי עם מי שאני רוצה וכמו שאני רוצה ואם יש להם בעיה אז שיבלעו יפה יפה ויחייכו בשקט. שיגידו פעם אחת וזהו. לא צריך יותר.
תכננתי עוד ללכת היום לחדר כושר ותכננו לנקות היום כמה דברים בדירה שחייבים טיפול ואני עוד צריכה לעשות ציור לידיד שלי שמשתחרר אבל כל מה שבא לי זה פשוט לשכב מול הטלויזיה ולא לעשות כלום. פשוט...כלום.
אבל נו...אם היו לי מספיק שעות ביממה באמת הייתי עושה את זה.
יש היום עוד ליסוע לסבא ולצאת לסרט ולמי יש זמן לנקות ולמי יש זמן להתאמן ולמי בכלל יש זמן לנוח?
לפחות אנסה לסיים את הציור עד אז...
שיהיה שבוע טוב
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
