כאילו...אתה נפגש עכשיו עם חברים שלך וברור שאתם יושבים שם ומעשנים וזה.
אני לא אומרת לך כלום, אתה יודע שאני לא בעד כל הקטע הזה ושזה מפריע לי והכל ואני בכל זאת לא אומרת לך לא לעשות את זה או משהו כזה כי בסופו של דבר זה אתה ותעשה מה שאתה רוצה ואתה לא עושה את זה כשאני בסביבה או בבית או משהו כזה אז זה פחות נורא.
אבל אני מדברת איתך ופשוט יש איזה משהו כזה שעוצר לי קצת את האוויר ולוחץ לי קצת על הלב וממש עמד לי על קצה הלשון לזרוק כזה 'אתם מעשנים לכם?' או משהו כזה אבל ידעתי שזה יבאס אותך ואני מבינה לגמרי.
לפני כמה ימים או אולי קצת יותר הכנו לנו אוכל ביחד, ארוחת ערב וסתם אמרת שקבעת לחמישי עם החבר'ה וכזה אז אמרתי כזה 'אוקי...נחמד' ואז אמרת שאני נשמעת לא כל כך מרוצה מזה ושאם יש איזו בעיה אז שאני אגיד. אבל מה אני אגיד לך? שאני לא מתה על האנשים שאתה מסתובב איתם? אני אוהבת אותם באמת הם אחלה אנשים והייתי גם קרובה אליהם או סבבה איתם (תלוי מי מהם) כשהם היו איתנו ביחידה והכל ואני מבינה שאתה חבר שלהם אבל וואלה...כשהם כל היום יושבים ומעשנים וחלקם מתקדמים לאט לאט בסולם הדרגות של הנושא אז אני לא מתה על החברים שלך, כן, הם אנשים מדהימים אבל המעשים שלהם גורמים לי לשפוט אותם אחרת. כי אני לא אוהבת את זה. אני לא אוהבת שהאקט החברתי שלכם זה לשבת ולעשן ג'ויינטים.
אז איזה יום הייתה לנו שיחה על זה שאמרת שזה פותח דיונים מאוד פילוסופיים ושאתה לא מחזיק את זה בעצמך ושבכל העולם זה חוקי ושיש סיכוי שבקרוב גם בארץ זה יהיה חוקי ושסתם אני נכנסת לסרטים ושאני סתם אנטי וכו' וכו' וכו' אבל אני אנטי גם אם זה נרגילה ואני אנטי גם אם זה סתם סיגריות ולא בגלל שזה 'סמים' אז זה רע וככה למדתי וזהו. רב העולם סביבי כבר בסיפור הזה, אז כן חברים שלי לא מעשנים אבל זה תכלס בכל מקום וכאילו אי אפשר באמת להתעלם מזה. אבל אני, אלמוג, לא מעוניינת בזה בסביבתי. נכון לא ניסיתי ואני לא מבינה מה זה ובסדר, שמעתי.
זה היה סתם ככה לפרוק את מה שעל ליבי או לשחרר ממנו קצת אוויר אחרי השיחת לילה טוב המסכנה שעשינו עכשיו ב-10 וחצי רק כי אני יודעת שעוד שעה שעתיים תהיה לך עסוק ואני סתם אפריע לך ואתבאס מלילה טוב מסכן עוד יותר.
אנחנו בתקופה לא משהו. אפילו לא משהו בכלל.
לפנ שבועיים היה לנו סופ"ש מושלם!
בשישי היינו בארוחת ערב אצל ההורים שלי ואח"כ תכננו לפרוש הביתה אבל חברים שלי היו לארג'ים ובאו לפאב קרוב לדירה שלנו כדי שנקפוץ לשבת איתם קצת. אז קפצנו לאיזה חצי שעה שעה והיה ממש כיף ואפילו אתה נהנת סוף סוף כי ישבנו עם כמות לא גדולה של אנשים והיה אפשר לדבר והיה ממש סבבה. חזרנו הביתה ממש עייפים אז הלכנו ישר לישון כי יום אחרי רצינו לצאת לטייל.
קמנו בבוקר, שתינו משהו, התארגנו ונסענו לנו לאזור לטרון, עשינו טיול קצר כזה, איזה שעתיים ככה פחות או יותר הסתובבנו לנו על הגבעות, צילמנו תמונות בפריחה, קנינו עץ קטן לשולחן בסלון וחזרנו הביתה, קפצנו לאכול בשרונה ונראה לי שבערב עוד נפגשתי עם חברים או חברות או לא זוכרת אבל עשיתי משהו...
היה לנו סופ"ש מושלם!
אבל חוץ ממנו, התקופה האחרונה ממש לא משהו.
דיי מרוחקת כזאת.
אתה יש לך מלא דברים על הראש, היה לך חודש של לחץ בעבודה וכואב לך הצוואר והבטן ואתה לא טורח יותר מידי לעשות עם זה משהו, אתה יושב שעות מול המחשב חוץ מהעבודה ומידי פעם כשיש לך זמן אתה מנצל אותו בעיקר לשחק במשחק שלך, כל ערב או לפחות רב הערבים אנחנו יושבים ורואים איזה פרק של משפחה מודרנית עם כוס תא אבל שם זה פחות או יותר נגמר.
אני הולכת לישון ולך זה מוקדם אז אתה מצטרף אחרי שאני כבר נרדמת ובכלל לא מרגישה שבאת למיטה וככה עוברים להם הימים. מדברים קצת לשאול מה קורה מה נשמע, אני מנסה להבין מה מפריע לך בחיים ואיך אני יכולה לקחת חלק ולעזור לך לשפר את העניין אבל זה לא כל כך הולך לי...
שבוע שעבר באת לישון איתי סוף סוף או יותר נכון אני לא נרדמתי חצי בכח וחצי כי פשוט לא נרדמתי וסוף סוף באת למיטה, שכבנו לנו בחושך ודיברנו קצת, אמרתי לך שיש אווירה לא כל כך טובה בבית ואמרת שאתה יודע ושנעבוד על זה ונדבר ויהיה בסדר. אז דיברנו ואמרתי לך שאתה צריך להתחיל לעשות עם עצמך משהו, גם הבריאות שמשגעת אותך ושאם אתה רוצה אני אעזור לך לקבוע תורים והכל אז באמת התחלת והלכת כבר להפניה אחת וקבעת עוד אחת ואתה הולך לברר עם רפואה משלימה שאולי תעזור ואתה מזיז עניינים. באחת הימים שחזרתי הביתה דיי מאוחר וראיתי אותך משחק במחשב - שוב שאלתי אותך אם לא בא לך לעשות משהו אחר, למצוא איזה תחביב, להתחיל איזה משהו חדש, אמרת שזה מאוד קשה להתחיל משהו חדש ועוד כל מיני תירוצים שכאלו. ביום אחר, הזכרתי לך את זה לא זוכרת באיזה הקשר זה עלה שוב אבל מתישהו אמרת שהיית רוצה להתחיל לקרוא ספרים אז זרקת באותה פעם 'אם הייתי מתחיל לקרוא ספרים עכשיו זה היה מרצה אותך?' אז אמרתי לך שזה לא הקטע של לרצות אותי, זה בשבילך שתעשה עם עצמך עוד משהו אז שאלת למה אני לא קוראת במקום לראות טלויזיה כל הזמן כשאני בבית. עניתי לך שיש לי עוד דברים שאני עושה חוץ מלהיות בבסיס ולראות טלויזיה! שפעמים בשבוע אני בלימודים ושיש לי את האקפלה ויש לי את ההולהופ שאני עושה עכשיו ושהיה לי עד לא מזמן את התופים שהחלטתי לוותר עליהם ד.א כי אין לו מספיק זמן ביחד וכי יש לי יותר מידי דברים במהלך השבוע. ואז השתתקת לך, כי באמת מה יש להגיד על זה?
על סקס אין בכלל מה לדבר, עבר נראה לי חודש מאז הפעם האחרונה ששכנו ואתה בלי מצב רוח או חשק ואני בקושי בבית וכמובן שזה גם מוסיף לחגיגת הריחוק הזאת. דיברנו על זה גם כמה פעמים ואני מבינה מכל ליבי שבאמת אתה בסוג של תקופה מדוכאת שכזאת וסקס זה הדבר האחרון שחושבים עליו אבל כאילו...באמת...זה כבר עובר את הזמן הסביר...
היינו ביום ראשון בסטאנדאפ של גורי אלפי והיה ממש נחמד וממש מצחיק, גם לשם הגעת חסר אנרגיות וכוחות ואני בטוחה שאם לא היו לנו כרטיסים ששילמנו עליהם לא היית רוצה שנלך. אבל הלכנו והיה נחמד וגם שם היה קטע שצוחק על זוגות וסקס וכו' ופשוט בקטע הזה במקום לצחוק הזדהתי כי הוא פשוט דיבר על זוגות שנשואים מלא שנים עם ילדים והכל וכל תיאור שם היה פשוט אנחנו. חוץ מזה שאנחנו צעירים ולא נשואים ובלי ילדים. זה עשה לי קצת עצוב. וזה מתסכל אותי נורא. אני מאוד מקווה שהסופ"ש הזה יכפר על כל זה כי יש לנו סוף סוף קצת זמן ביחד.
מה אני אגיד?
התקופה לא הכי מזהירה בחיי.
כולם סביבי משתחררים ווואלה, אני לא רוצה להשתחרר כי זה באמת נוח לי, כולם חופרים לי מה את לא רוצה קיצור? וזה? אבל וואלה, לא. מתאים לי לקבל איזה 7000 ש"ח בחודש ולהיות לרב עד 5 וחצי בבסיס (למרות שהחודש האחרון היה מלא עבודה ולילות וימים ובלאגנים) וללמוד תוך כדי והכל. כי אם אני אשתחרר אז מה יהיה לי? לעבוד אני לא אתחיל לפני שאטוס, אז אבטלה אני יכולה לחתום אבל גם זמן מוגבל וגם לא אקבל אותה משכורת, בשלב מסויים אתחיל להשתגע בבית אז באמת עדיף לי כל הסיפור הזה.
סוף סוף השבוע ירדתי מחצי שנה. עוד פחות מחצי שנה אני משתחררת. כמה מטורף?!
אז גם בבסיס המצב לא מזהיר, הייתה לנו תקופה מלאה בלחץ ותקלות ועומס ולא כיף בכלל. היה מלא תחקורים ובגלל שאני עם נסיון ושיש לי כל מיני הרשאות ודברים אז ניצלו אותי או השתמשו בי דיי הרבה לאחרונה ולפעמים זה מבאס ואני מרגישה כאילו בכלל לא עברתי תפקיד אבל אני מסתכלת כל פעם על הקצינים שנשארו אחראיים על החיילים והדבר האחרון שהייתי רוצה עכשיו זה להיות במקומם. באמת. אין שמחה ממני שיצאתי מהמקום הזה. פשוט אין.
יש מלא עומס בלימודים. מלא מלא מטלות ושיעורי חובה והכל רץ כי חייבים להספיק הכל בזמן וזה ממש קשה וממש עמוס ואני לא יודעת אם אני אעמוד בזה.
יש החודש את החתונה של אחי שגוררת איתה הרבה אירגונים וחיפושי בגדים ועזרה לאמא ועוד ועוד ועוד ויש לי כמו שאמרתי את הקורס הולהופ ואת האקפלה שתופסים לי יומיים שלמים בשבוע ובכלל אין לי זמן לעשות שום דבר וזה קשה נורא.
תקעו לי הגנ"ש השנה. איכשהו כצפוי נדפקתי. אז יש מטווחים מיד בשבוע שאחרי החתונה ובתחילת מאי יש את ההגנ"ש ובסוף הסימסטר יש לי נופש קבע ובין לבין יהיו כנראה עוד התקנות ושטויות בבסיס וזה קשה בטירוף.
זה מעניין, באמת שמעניין לי אבל להגיע ברבע ל-8 בבוקר ביום שישי למכללה זה קשה. ולהישאר ביום שישי עד 3 זה קשה. ולהגיע אחרי הבסיס להיות שם ביום ראשון שהוא בכלל היום הכי קשה בשבוע מ-4 אחה"צ עד 10 בלילה זה קשה. אני לא מתחרטת שהתחלתי את זה, ממש לא ואני גם מתכוונת לסיים את זה בצורה הכי טובה שאני יכולה אבל זה פשוט קשה.
אז בקיצור, כדאי שאלך לישון כדי שאצליח לקום לשיעור מחר ברבע ל-8...
לילה טוב
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
