פעם הייתי כזאת.
סופר קיטצ' ושולחת הודעות ישר אחרי שיחות או יותר נכון אחרי כל דבר.
אחרי כמה חודשים בקשר זה הולך ודועך לא כי אני כבר מרגישה פחות או פחות קיטצ' או שנמאס לי כבר
אלא כי אני כבר לא צריכה להגיד שצף קצף של מילים כדי להסביר את מה שאני רוצה להגיד.
מספיק מבט אחד, מספיק חיוך מלא אושר אחד, מספיקה נשיקה קטנה אחת כדי להעביר את הכל.
אבל לפעמים, לפעמים אני מוצפת ברגשות, מוצפת במחשבות רק על אותו אדם שלמרות שידברתי איתו בערך רבע שעה עכשיו לפני שהלכנו לישון אני מרגישה שלא אמרתי הכל, כאילו משהו חסר במילים שלי, כאילו אם אני לא אגיד הוא לא ידע עד כמה...
וזה מה שקרה אתמול, וזה קורה לפעמים לא פעם בשנה שאני פשוט חייבת להגיד.
אז כתבתי בהכי תמציתיות שיכולתי כדי לא להיות יותר מידי.
בדרך כלל אני ישר הולכת לישון אחרי זה אבל הפעם שמעתי את הרטט ולא יכולתי להתאפק ולראות מה כתבת.
נמרח לי חיוך שפשוט יצא מגבולות הפנים שלי.
לקרוא הודעה כזאת מהבנאדם שאתה אוהב ולהבין כמה הדברים אמיתיים ורצינים (למרות שאתה יודע בדיוק כמה זה רציתי ואמיתי) ולדעת שהוא רצה לישון איתך הלילה והוא מרגיש שונה איתך ושזה לא אותו דבר כמו עם הקודמות שהיו לו זה פשוט חלום.
ובמעבר חד,
אתמול נכנסתי לתומי לפייסבוק. אתם יודעים, ראיתי בפלאפון שתי נוטיפיקציות ואמרתי יאללה נראה מה כבר יש שם.
אז ראיתי שיש הודעה באינבוקס, מי כבר יכול לשלוח הודעה?
הלכתי והסתכלתי ומה שראיתי זה "פגישת מחזור 2014".
בד"כ אני שונאת ועידות כאלה ורב הפעמים הן בכלל לא נוגעות אליי.
אז עליתי לתחילת השיחה לראות מה פשר העניין וראיתי שמנסים לארגן פגישת מחזור של כיתה א'1.
פגישת מחזור של הכיתה מהיסודי.
היו שם אנשים ששכחתי מקיומם או חשבתי שנכחדו כבר.
זה היה כזה מוזר!
העלו כל מיני זכרונות ואנשים שמה נסגר? מאיפה שלפתם אותם?
נראה לי זה יכול להיות נחמד, מעניין כזה, לא עברו כל כך הרבה שנים מאז שראיתי את רב האנשים, רובם היו איתי בתיכון ומרצון לא הייתי איתם בקשר אבל עדיין...יהיה מצחיק :)
-
ובמעבר חד נוסף,
אתמול כשדיברתי עם חבר שלי הוא סיפר שהוא נפגש עם חברים שלו מהיחידה ושהיו שם מלא צעירימים חמודים (וגם קצת יותר ותיקים).
קצת צבט לי בלב שאני כבר לא שומעת אפילו על דברים שמארגנים.
כאילו...לפני הקקצ הייתי במרכז העניינים וכל דברים שהיו מארגנים גם אם לא הייתי באה - היו לפחות קוראים לי.
מרגיש כאילו הזמנים עברו ודברים התהפכו ואני לא מוזמנת לשום מקום.
לא יודעת אם זה בגלל שאני קצינה או בגלל שפשוט אנשים פחות מתחברים אליי כבר...
ותיקים מהשכבה שלי שהם נגדים כן מוזמנים וכן באים וכן שומעים על זה...
קצת נעלבתי, לא משהו רציני אבל בכל זאת...קצת נעלבתי...
בקיצור, אם לסכם את הפוסט הזה - הכל שמח תאמינו לי.
יצאתי אתמול לפאב עם חברים והיה ממש נחמד, חשוב לשמור על קשר עם אנשים מהבית.
לא תמיד זה קל, לא תמיד זה יוצא אבל זה ממש ממש חשוב ואני ממש משתדלת לעשות את זה.
אז שיהיה לנו המשך שבת נעימה ושירבו ימים מאושרים כאלו :)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
