לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

My (Un)simple Life


עוד אחת שכותבת בלוג:)

כינוי:  Un)simple Me)

בת: 34





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2014    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031




הוסף מסר

5/2014

סופ"ש יומולדת!


אז...ביום רביעי התחילו החגיגות.


הייתי אמורה לחזור מהבסיס בשעה נורמאלית אבל היום התארך והתארך ככה שרק ב-7 וחצי בערך יצאתי הביתה.


שלחתי הודעה לחבר שלי כי קבענו להיפגש ואמרתי לו שאני יוצאת עכשיו אז הוא יכול לצאת.


הוא אמר שהוא יצא עוד 20 דק' פחות או יותר.


חזרתי הביתה, כולי מותשת מכל היום הזה, דיברתי קצת עם אמא שאמרה שהיא הכינה לי עוגה לבסיס למחרת ושהיא שמה למטה שאני אראה אם היא סבבה.


ירדתי למטה והיו על השולחן פרחים, שמת לי את השיר שמטופש שאני אוהבת ובאת להגיד לי שלום, חתיך כל כך עם חיוך מרוצה מעצמו.


שמתי את התיק ונתתי לך חיבוק חזק חזק, הורדתי את המדים והתיישבנו לנו בסלון.


הרחתי את הפרחים שהיו יפים ומפיצי ניחוח מדהים! הראית לי מה קנית לי מסבון - נר בריח וניל וסבון קצף כזה שאני אוהבת, נתת לי את השעון המעלף שקנית לי - דיגיטליייייייי יש לציין! ונתת לי את הברכה המושלמת שכתבת לי.


נישקתי אותך מלא וחיבקתי אותך חזק חזק ונישארנו לנו עוד קצת ביחד, אמרת שאתה אצלי כבר מ-5 אחה"צ כי חשבת שאני אגיע יותר מוקדם ושהספקת לסדר ולנקות ולהתקלח והכל.


עלינו למעלה לאכול ואחרי כמה זמן יצאנו לקאצה.


קבעתי עם חברים מההשלמה שרציתי שתפגוש סוף סוף, האמת שהיינו דיי הרבה. 


לא הלך לנו כל כך באותו היום, באנו לקאצה רק בגלל ה-1+1 שיש כל יום רביעי אבל הגענו ואמרו לנו שאין 1+1 כי הם בהקפאת מבצעים -_-


ממש התבאסנו עלייהם, המלצרית שלנו גם לא הייתה משהו, היא שפכה לנו כוס מים ושליש קסטיל על כל השולחן וקצת עלינו, בסוף עברנו שולחן והכל היה בסדר....


היה ממש נחמד! היינו דיי הרבה וכולם זרמו ודיברו, היו שלושה צעירים מהיחידה בפאב בלי קשר אלינו שב-12 בלילה עלו להגיד מזל טוב ולהזמין אותי לצ'ייסר :) (ריחמתי עלייהם וביקשתי את אחד הצ'ייסרים שבמבצע של 10 שקלים), חזרנו הביתה והלכנו לנו לישון.


ביום חמישי היה היום יומולדת. האמת שלא היה שום דבר מיוחד, מעבר ללהתעורר עם החבר המושלם שלי בבוקר והמליון עוגות שאמא הכינה לי לבסיס זה היה יום רגיל שכזה...


אמא הכינה לי עוגת מוס נוטלה שהייתה מדהימה ועוגת שכבות ששתיהן נגמרו תוך שניה וחצי בערך, כולם באו לאחל מזל טוב, חלק מהאנשים התקשרו, חלק שלחו הודעות וחלק כתבו בפייסבוק, סך הכל היה יום בסדר, אחרי הבסיס הייתי צריכה ללכת למכללה לאיזה משהו חובה שהתברר כבזבוז זמן שממש לא היה חובה, חזרתי הביתה והייתי ממש עייפה כי יום לפני הלכתי לישון ממש מאוחר. אחרי המכללה חזרתי הביתה, ראיתי שני פרקים של זגורי וחצי פרק של רמזור ואז הלכתי לישון.


יום שישי או פשוט אתמול! התעוררתי לי בפנאן בסביבות רבע ל-11, קמתי, שתיתי תה, התארגנתי לי בכל מיני אירגונים ואז חבר שלי בא, התלבשתי ויצאנו לנו למסיבת צהוריים של חבר מהבסיס, היה ממש נחמד! קצת חם, התחיל קצת מאוחר אבל סך הכל היה ממש נחמד. משם נסענו לת"א לנוח קצת ואז בערב למסעדה עם המשפחה, היה ממממממממש טעים! מסעדת רוסטיקו בת"א, איטלקית,היה פשוט מעולה! חזרנו שוב לדירה ואחרי כמה דק' יצאנו לנו באופניים לפטריק שם הזמנתי מקום עם החברים מהבית, הם ייבשו אותנו כמעט 50 דק', זה היה ממש מעצבן אני חייבת לציין אבל בסדר. הערב עבר ממש בפנאן, היינו ממש עייפים אבל היה כיף, אחרי ששתינו בירה והרמנו איזה צ'ייסר עברנו למקס ברנר, כל אחד התפנק ומשם פרשנו הביתה. 


הלכנו לנו לישון, סחוטים מעייפות, בסביבות 4 וחצי לפנות בוקר אני קמתי לי לשירותים ואתה החלטת שאתה לא מצליח יותר להירדם, כמו שאני תמיד דואגת במשך בערך שעתיים תיחקרתי אותך ושאלתי מה מפריע לך כדי שננסה לעשות עם זה משהו, אתה החלטת שאתה פורש למחשב כי לא תצליח לישון עוד ובמזל הצלחתי לשכנע אותך שיאללה פועלים ומנסים. אז סידרתי לך את הכרית ועשינו כמה שינויים בחדר, סובבנו את המאוורר וכיבינו את המזגן, הזזנו את השמיכה ובסופו של דבר נרדמת כמו ילד קטן. אחרי יומיים - שלושה שלא ישנת כמעט סוף סוף הצלחת להגיע לכמה שעות מנוחה. באיזה שהו שלב בלילה, אחרי כל הסיפור הזה שלא הצלחת לישון, חלמתי חלום הזוי. שאלת אותי מה יש לי עם מישהו אחר וכולי ניסיתי להסביר לך שאין שום דבר, אימל'ה. נראה לי זה בגלל שזרקת את השם שלו אתמול סתם ככה בלי סיבה וגרמת לי לחשוב שמצאת איזה משהו כשסידרת את החדר שלי ברביעי. כל הערב רציתי לשאול אותך למה שאלת דווקא עליו ספציפית אבל החלטתי שאין טעם ואם זה יעלה שוב אז אני אשאל...

בסביבות 11 בבוקר התעוררנוף קמנו בפנאן והכנו לנו תה וקפה, אתה נסעת להיפגש עם המשפחה ואני חזרתי לי הביתה, אלכתי ארוחת צהוריים, ראיתי קצת טלנובלה (ע"ר) ועכשיו הגיע הזמן לשבת על התחת ולהתחיל ללמוד. וואו כמה שאין לי כח ללמוד. אבל את המרמורייאדה על זה אתם תשמעו במהלך שבוע הבא :)


היום אני חותמת את חגיגות היומולדת בהופעה של גורי אלפי שהחברים הזמינו אותי כמתנה :)


חייבת להודות שזה היומולדת עם הכי הרבה חגיגות שהיה לי איי פעם! 


אז שתהיה לכולם המשך שבת שלום,


כיף שיש אנשים שרק רוצים לעשות לך שמח.


:)

נכתב על ידי Un)simple Me) , 31/5/2014 13:31  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לפני החגיגות


ממחר מתחיל הסופ"ש יומולדת שלי.

יש לי יומולדת ביום חמישי, 23 מי היה מאמין?!

אז מחר בערב זה כבר מתחיל.

פאב עם חברים מהשלמה, בחמישי עוגה לבסיס וכל השטויות ובערב החלקוש, בשישי בצהוריים מסיבת צהוריים עם החבר המושלם שלי, בערב מסעדה עם המשפחה ואז פאב עם חברים מהבית, לישון ובשבת לקום בפנאן ובערב סטאנד אפ של גורי אלפי.

נשמע מושלם נכון?

באמת שזה נשמע מושלם.

אבל אין לי כוחות ומצב רוח לזה כל כך.

זה יבוא לי אני יודעת, ברגע שאני אצא עם החברים והכל אני אהנה ויהיה לי הכי כיף בעולם!

אבל אני רק חושבת על מה שיש לי להספיק מחר פני שמתחילות החגיגות במשרד, כל העבודה, זה שאני בדוק לא אצא בזמן, שהרמ"ד שלי מעצבן וגם למפקדת לא חסר, אין לי כח כבר. כל הלחץ הזה, כל המשימות הנוספות שיש מסביב עכשיו שפשוט מסיחות את הדעת ובכל זה צריך להיות לי גם קשב ל-7 חיילים שכל אחד עם העניינים שלו.

כן, אני מתמרמרת לפני היומולדת כדי לא להתמרמר ב-יום הולדת.

יש לי חברים מושלמים שאני בטוחה שיעשו לי את הסופ"ש הזה להכי שמח וכיפי בארץ! 

אבל עם זאת יש תחושה כזאת מגעילה באוויר על כל התקופה של החודש הקרוב שהולכת להיות זוועה! 

בין אם זה העומס במשרד ובין אם זה התקופת מבחנים שמתחילה, כל הלחץ של הללמוד את כל החומר כי אני לא באמת יודעת אותו וכו'...

אין לי כל כך כח...

הייתי היום בשיעור ניסיון בפילאטיס. 

היה נחמד, באמת שנחמד אבל לא יותר מזה.

אני חושבת שלעולם אני לא אמצא ספורט נוסף חוץ מההחלקוש שישלים לי את כמות האנרגיה שאני צריכה להוציא כדי להתחיל להראות נורמאלי וגם להנות. אין דברים כאלה. באמת שאני לא מצפה למשהו סופר כיפי אלא פשוט לא לסבול.

אז נכון, היום לא סבלתי, אבל אני לא בטוחה שזה הואיל יותר מידי...

מיואשת.

 

אז מחר אני צריכה להיות בבסיס ממש מוקדם כי אני רוצה להספיק כל מיני דברים ואני מקווה שאני בכלל אצליח לקום ולכן אני אגיד בנימה זו לילה טוב שאני מקווה שהחגיגות החל ממחר יהיו כיפיות וטובות :)

נכתב על ידי Un)simple Me) , 27/5/2014 23:07  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שיר זיכרון ישן


"בסוף כל לילה הייתי מגיע עד אלייך
לחפש שאריות מעצמי
ואת היית ואת היית מצילה אותי
בעיניים עצומות לרווחה
עד שנעלמתי שנייה לפני זריחה"

 

שמעתי את המילים האלו והם פשוט החזירו אותי קצת פחות משנה אחורה. 

שנה פחות חודש אפשר להגיד.

הייתה את התקופה הזאת שלא היינו מוגדרים.

החלטת לחתוך ואני רציתי רק עוד לילה אחד ואמרת שלא כדאי. אחרי כמה זמן נשברת ואמרת שאתה רוצה,

הסכמתי כמובן כי לא עניין אותי כלום וככה זה המשיך כמה חודשים טובים.

בשעות הקטנות של הלילה הייתי באה אלייך לדירה לחפש שאריות מעצמי, שאריות של הלב שלקחת לי ולא נשאר ממנו יותר מידי.

אחרי שהיינו ביחד הרגשתי הכי שלמה בעולם וכשהלכתי, כשהלכתי השארתי אצלך כמה חלקים מעצמי כנראה כדי שתהיה לי סיבה לחזור.

אף פעם לא באמת ישנו ביחד, רק בלילה הראשון שלנו נרדמנו בלי לשים לב ואז בערך ב-4 או 6 בבוקר אני כבר לא זוכרת התעוררת והיית חייב לחזור הביתה אז טכנית, אחד מאיתנו נעלם שניה לפני זריחה.

זאת שאלה מעניינת מה לעזאזל קרה שם, איך הסכמתי לוותר על עצמי כל כך הרבה בשביל כמה רגעים של אושר אילאי.

"זה שווה לי כל כאב או שברון לב" הייתי אומרת לעצמי ולחברות.

לא משנה מה עשית לי, לא משנה כמה התעלמת וכמה אמרת שזה לא טוב ולא בריא אמרתי לך פשוט שלא אכפת לי ושאל תדאג לי, אני ילדה גדולה ואני יודעת לדאוג לעצמי.

הרגשתי כאילו אתה מציל אותי, נותן לי אוויר לנשימה, מחזיר את האור לחיים, פשוט מביא איתך את כל הטוב למרות שהיית פשוט כל הרע.

כנראה שאם הייתי חוזרת אחורה הייתי עושה בדיוק אותו דבר, כמו כל דבר בחיים שלי בערך.

אני חיה על טעויות, אני חיה מהדרמות, אני מתקיימת מצרות.

אז זה עבר כבר מזמן וזה נגמר כבר מזמן ואומנם הלב שלי עדיין מחסיר פעימה כשאני שומרת את השם או רואה אותך פתאום משום מקום אבל הרגש כבר לא שם.

תמיד תהיה חלק ממני, החלק השבור הזה בלב שלי תמיד יהיה שייך לך, אהבה בלתי אפשרית שהייתה לי, כזאת שחוצה עולמות, כזאת ששוברת גבולות.

נכתב על ידי Un)simple Me) , 25/5/2014 23:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נמאס לי כבר.


דיי, נמאס לי מהימים המעצבים האלה שכלום לא הולך.

זוכרים שכתבתי אתמול שיש לי תחושה רעה? אם לא אתם יכולים פשוט לגלול קצת למטה ופשוט לראות.

נמאס לי כבר מהכל!

נמאס לי מהתפקיד, נמאס לי מהחיילים, נמאס לי מהמפקדים, נמאס לי מהמשימות שלא נגמרות לעולם ואני מרגישה שאני לא מספיקה כלום, נמאס לי הבעיות, נמאס לי מהלימודים, נמאס לי מהשטויות שאני צריכה להתעסק איתם, נמאס לי כבר! נמאס לי מהכל!

 

כל היום הזה היה פשוט חרא אחד גדול.

בבוקר חברה שהייתי אמורה לאסוף התקשרה ושכחתי בכלל להגיד לה שאני לא יכולה כי אני צריכה ללכת לחר"פ בבוקר כי יש לי פיזיוטרפיה. לא עברו 5 דק' וכבר התקשרו להודיע לי שהתור מבוטל.

כל היום הסתובבתי עם כתף כואבת בטירוף!

כאילו דווקא כשהכי הייתי צריכה את הפיזיוטרפיה החליטו להבריז.

מחר בלימודים יש לי ולעוד שתי חברות מצגת שאנחנו צריכות להעביר ואני מרגישה שאני פשוט הולכת להיכשל. 

שאני לא אזכור כלום ולא אדע כלום ואגמגם שם מול כולם.

אין לי כח להשקיע בתואר המעצבן הזה, אין לי כח למבחנים שעומדים לבוא, אין לי כח לכלום פשוט.

כל היום הייתי במליון ואחת פגישות, פ"ע שאמור לקחת שעה בלחץ לקח שעתיים וחצי והיו בדרך עוד מליון וחצי הפרעות!

העבירו לי היום סוציומטרי שבאמת היה סבבה אבל ה'מקצועיות' היה נמוך ממש וזה דיי אכזב אותי.

הפלאפון שלי מת, כלומר המסך שלו מת ולתקן אותו אמור לעלות משהו כמו 500 שקל מינימום או לחכות למסך מאיביי שלוקח לו חודש להגיע ועד אז אני לא אראה כלום על המסך, אז כן, עוד קצת כסף לבזבז.

יש את עניין הבודקות שהשתחררו ובגלל זה החיילים עכשיו צריכים לבדוק וכמובן שזה לא יעבור בשלום ובשקט. כולם מתמרמרים ואף אחד כמעט לא עושה את מה שהוא צריך לעשות, אני לא שם כדי להגיד להם משהו כי אני כל היום בפגישות אז איך אפשר לנהל ככה?!

ביום חמישי אני אמורה לסוע להופעה עם חברים באמפי שוני ומשם להמשיך לטבריה אבל עכשיו אמא החליטה שלא ושהיא לא רוצה שאני אסע משם בלילה לבד עוד שעה אחרי ההופעה. מה זה משנה?! מה זה פעם ראשונה שאני נוסעת בחושך לאנשהו פעם ראשונה?!

אני מבינה, אני מבינה שהכל מדאגה ומכוונה טובה אבל אני לא בת 17 ולא הוצאתי את הרישיון אתמול ואני לא נוסעת באיזה כבישים לא סלולים, נסעתי למקומות הרבה יותר גרועים בדרכים הרבה יותר מפחידות לבד ועם זה לא הייתה לאף אחד בעיה אז מה קרה פתאום?! זה אפילו לא כל הדרך ברצף, אני נוסעת עד בניימינה שזה חצי דרך ומשם עוד שעה אז כאילו מה?! מה הבעיה עם זה?! לא. כי עדיף שאני אחזור הביתה ב-12 בלילה ועד שאני אגיע יהיה איזה 1 ומשהו אם לא 2 ואז אני אקום ב-6 בבוקר ואצא לנהוג נכון?!

נמאס לי כבר מהכל.

אין לי כח כבר.

נמאס לי!!!

נכתב על ידי Un)simple Me) , 19/5/2014 21:41  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

20,837

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לUn)simple Me) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Un)simple Me) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)