My (Un)simple Life

היה לי סופ"ש מושלם.

אחד כזה שלא היה לי כבר המון זמן!

זה התחיל ביום חמישי.

טוב האמת יום חמישי לא היה משהו בכלל...

כשיצאתי מהבסיס גיליתי שיש לי פאנצ'ר ואז חייל שלי עזר לי להחליף גלגל אבל מאחרי כל הסיפור הזה היה פשוט מושלם :)

בערב הלכתי למסיבת הפתעה של מישהו מהיחידה, היו דיי הרבה אנשים והאמת שפחדתי להרגיש לא קשורה קצת אבל היה ממש נחמד, בשלב מסויים מיציתי את העניין, בסביבות 12 וחצי 1, אז לקחתי את המפתח מחבר שלי ונסעתי אליו לדירה, הוא נשאר שם עוד קצת.

נראה לי זאת פעם ראשונה שהייתי שם לבד בלי שהוא יהיה....זה היה קצת מוזר בקטע הטוב של המילה :) שותפה שלו לא הייתה אז כל הדירה הייתה לרשותי, נכנסתי להתקלח והתארגנתי לי ואז הוא הגיע, התארגן לו גם והלכנו לישון :)

בשישי בבוקר קמתי ללימודים, התעוררנו ביחד בכיף ואז נסעתי לי, הלימודים עברו ממש מהר! זה היה ממש כיף, לא מאמינה שעוד שניה נגמר הסימסטר.

מיד אחרי הלימודים הלכתי לקחת עוד מצילה אחרונה לסט תופים המעלף שקניתי השבוע!!! אומייגאד.

הייתי אמורה להיפגש עם זה שקניתי ממנו באמצע הדרך אבל הוא אמר שממש אין לו כח לסוע ושהוא מוכן לפצות אותי עם מקלות ששאלתי אותו אם יש לו בלי תשלום נוסף (הם עולים 120 שקל) אז אמרתי שסבבה, גם ככה הייתה לי תחושה שאני אסע לשם (פתח תקווה) בסופו של דבר.

אז לקחתי את המצילות ובדרך התקשר אליי מישהו שהיה פעם ביחידה.

פעם בכמה שבועות הוא מתקשר ולרב אני פשוט לא עונה כי יש לו את הטיימינג הכי תקוע בעולם.

אבל בכללי זה מוזר...הוא התקשר ואמר שהוא סתם רצה להגיד שבת שלום ולשאול מה נשמע, הוא העביר לי את הזמן בדרך הביתה אבל עדיין זה היה קצת...מוזר. לא יודעת איך להסביר כ"כ.

חזרתי הביתה בערך ב-3 וחצי ומתתי מעייפות, ראיתי כמה פרקים של בנות גילמור שהתחלתי לראות מהתחלה *מעללללללף*, נחתי קצת, עזרתי לאבא לסדר את השולחן לארוחת ערב ונסעתי להביא את אחי ואשתו בזמן שאבא נסע להביא את סבא, חזרתי הביתה וכולם לאט לאט גיעו, היינו בהרכב מלא השישי :)

ישבנו ואכלנו ודיברנו, אחי סיפר שהוא קיבל קידום והוא הולך להיות עכשיו ראש צוות! כל הכבוד לו!

שאלו אותי מה איתי ומה עם ההיא שאמורה להחליף אותי ואז סיפרתי להם שרוצים שאני אחתום עוד שנה כדי לעבור תפקיד, כולם התנגדו נחרצות ואמרו לי שלא שווה לא ושעדיף לא להשתחרר כבר והאמת שזה דיי שימח אותי...

אחרי הארוחה כמובן תה ועוגה, אמא הכינה עוגת פירורית שיצאה אלוהית!!! משהו מדהים.

סיימנו לקשקש ולשתות ולאכול והכל ואז אני וחבר שלי נסענו חזרה לת"א, יצאנו לפאב חמוד, קצר ולעניין, בהלוך נסענו על אופניים ובחזור ברגל.

האמת, ממש אהבתי את עניין האופניים הירוקים האלה. זה ממש שווה ונוח!

חזרנו הביתה ובסביבות 1 וחצי הלכנו לישון, היום התעוררנו בערך ב-11 למרות שתכננו להתעורר ב-10!

קמנו, שתינו תה עם העוגה המושלמת של אמא, התארגנו ונסענו לים D: 

שוב אופניים, היה קצת חם אבל אני מעדיפה את זה על ללכת עד הים חצי שעה...

הגענו לחוף שלא היה כ"כ מפוצץ מה שהיה ממש כיף, נמרחנו ונכנסנו למים שהיו פשוט מושלמים! לא היו גלים בכלל והמים היו ממש ממש נעימים והיה פשוט כיף! אחרי הים נהיינו רעבים אז החלטנו ללכת לכיוון הנמל ולמצוא משהו לאכול, שוב לקחנו אופניים ונסענו לאורף הטיילת שהייתה ממש מדהימה! הים היה יפיפה והכל היה מואר כזה ופשוט כיפי :) 

הגענו לנמל ואמרנו שאם אנחנו כבר פה, עדיף לסוע עוד קצת וללכת לוולפנייט אז המשכנו והיה ספיישל מיוחד שכלל בתוכו מלאאאאאא פטריות ומיונז כמהין שאומייגד היה פשוט אומייגאד. אין מילים לתאר!

אז אכלנו והתפוצצנו ואז פתאום קלטנו שרבע ל-4! אומייגאד.

חזרנו הביתה ברגל, כי זה קרוב, הודעתי לאבא שיבוא לקחת אותי כי הייתי בלי אוטו ובנתיים ראיתי לי טלויזיה.

חזרתי הביתה, התקלחתי, התארגנתי ונסעתי עם ההורים לאחי, הוא הזמין את סבא ואח של סבא וזוגתו לבית החדש, ישבנו בגג והיה ממש ממש נחמד :)

החזרתי את אחי הביתה, לקחתי כמה דבירם ששכחתי אצל חבר שלי, חזרתי הביתה, ניגנתי לי קצת, ראיתי עוד כמה פרקים ועכשיו הנה אני מעדכנת פה על הסופ"ש המושלם שלי לפני שאני הולכת לישון כדי לא לשכוח את כל הכיף שהיה :)

השבוע אני בקורס, קורס רש"בים, ראשי צוותים בחירים (שקר מוחלט לחלוטין.) נראה לי שיהיה מעפן רצח אבל אני מקווה שיהיה בסדר...

מחר (או יותר נכון כבר היום) היום האחרון של אוגוסט.

אני לא מבינה לאן החודש הזה נעלם לי, באמת

לא הרגשתי אותו בכלל! 

הוא עבר ממש ממש מהר!

ספטמבר הולך להיות אחד החודשים העמוסים ביותר שהיו לי בזמן האחרון,

קורס, סוף סימסטר, מבחן, טיול ענפי, יום גיבוש מפקדים, אילת, הצגה, הופעת איחוד של אינפקציה, שיעורי תופים וסוף סוף חו"ל!!!

אז שיהיה לנו יום אחרון של אוגוסט שמח :)

מקווה שהשבוע לא יהיה נורא כמו שנראה לי שיהיה 

והכי חשוב...שהחיוך ישאר :)

אז אני זוכרת שרציתי לעדכן.

לא בדיוק זוכרת על מה, אבל היה לי משהו שרציתי לעדכן עליו.

אתמול היה יום סבבה, הייתי בבסיס ומיד אחרי נסעתי לחבר שלי, הוא הכין לי ארוחת ערב וראינו קצת עידן הקרח האחרון, היינו ביחד אחרי שכמה ימים לא יצא מעבר ללישון והיה פשוט כיף. היה כיף בטירוף! הלכנו לישון בערך ב-1 ונרדמתי בשניות.

בשעה 6:30 בבוקר קול עמום העיר אותי בדיוק כשרציתי להסתובב לצד השני. הבנתי אחרי כמה שניות שזה אזעקה והתעוררנו וירדנו למקלט עם פיג'מה, פגשנו כמה שכנים והיה דיי מביך, אחרי כמה דקות שמענו מבחוץ חזרה לשגרה ועלינו חזרה למעלה. חזרנו לישון אבל לא נרדתי כמו שצריך, לפחות היו כירבולים אז היה נחמד :)

אחרי שעה השעונים המעוררים התחילו לחפור אז בסופו של דבר קמתי, התארגנתי והייתי הבנאדם הכי עייף ועצבני בארץ בערך.

נסעתי לי לבסיס, הגעתי קצת לפני 8 וחצי שזה נחמד, העברתי איכשהו את החצי יום בלי להרגיש שעשיתי יותר מידי, עושים אצלינו עכשיו 3 ימים כאלה שהחיילים מפתחים מה שבא להם שזה דווקא נחמד, נותן קצת שקט :)

בכל מקרה הרגיש קצת מיותר היום הזה...

אני שונאת ימים כאלה שאני מרגישה מיותרת וזה לא שאני באמת מיותרת פשוט...לא בא לי לעשות דברים או שאני לא מוצאת את עצמי בעבודה כזה, לא יודעת איך להסביר.

גיליתי שהקורס שאני יוצאת אליו שחיכיתי לו חודשים מוכר רק ל-40 שעות גמו"ש שזה כלום בערך ואני צריכה עוד איזה 130 שעות מה שנראה לי לא יקרה בחיים.

מחר אמור להיות לי יום נחמד, יש לי גם שיעור תופים :) 

אוף ממש מעצבן אותי שאני לא זוכרת מה רציתי.

בכל מקרה, אחרי הבסיס שזה אומר ב-12 וחצי כי חצי יום לימודים והלימודים התבטלו,הלכנו לאכול במיטבול כמה חברים מהבסיס ואז המשכתי ליפו לראות מערכת תופים נוספת שנראית מדהים אבל מסתבר שלא הכי משהו...בכל מקרה חזרתי הביתה, אכלתי מנגו וראיתי את הפרק של אתמול של מתים לרגע ואז פרשתי לנוח...לנוח...נרדמתי בערך ב-4 וחצי, באמצע הסתובבתי כי הכתף שלי כאבה רצח כי נשענתי עליה ממש, בשלב מסויים אמרתי בטח איזה 5 וחצי אוף טוב נו אני אקום, הסתכלתי על השעון והיה עשרים ל-8! אומייגאד. האמת שהייתי צריכה את זה ממש.

התעוררתי לי וגיליתי שחברות שהייתי אמורה לצאת איתם ביטלו אז אני עכשיו בבית אחרי איזה 3 שעות שנ"צ תוהה איך אני הולכת להירדם בלילה....

ועכשיו, לחפש משהו לאכול כי אמאבא בחתונה :)

אני עוד אזכר על מה רציתי לכתוב...אני מקווה...

האמת היא שבאתי לשבוע הזה בגישה חיובית לגמרי.

ראיתי אתמול את חבר שלי אחרי ארבעה ימים מה שהיה מאוד משמח :)

ישנו ביחד והתעוררנו היום בכיף.

אני התארגנתי והוא המשיך לישון לו, לבשתי מדים, לקחתי את האוכל ונסעתי לי לבסיס.

הייתי מאוד ממוקדת, בדקתי מיילים והתכוונתי מיד ללכת לעבוד על משהו במשרד אחר כי רק שם יש מחשב שאפשר לעבוד עליו.

אז עוד לא התחיל הבוקר וכבר היה לי בלגאן.

הייתי צריכה להגיד טפסים לשלישות, היה לי הכל מוכן כבר וחתום וכל מה שצריך ואז הסתבר שאלו טפסים ישנים! זה היה ממש מעצבן.

אז כל שניה הלכתי למשרד להדפיס משהו ואז לשלישות לראות שלא יצא שום דבר, למלא את זה ולהחתים את ההוא, עצבים רציניים על הבוקר. עד שחזרתי לשבת במשרד התה שלי כבר התקרר והיה בכלל לא טעים :(

סוף סוף הלכתי למשרד השני להתחיל לעבוד, הפעלתי את המחשב ופתחתי את כל מה שצריך ואז טלפון.

הרען רוצה לדבר איתי.

מה עכשיו?

מחר יש וועדות קצונה אז הנחתי שזה קשור לזה, לדבר קצת על החיילים, להתרשם וכאלה...

נכנסתי אליו ל'כמה דקות' ויצאתי אחרי קצת יותר משעה.

אז דיברנו על החיילים והכל ואז הוא שאל מה קורה איתי, אמרתי לו שאני רוצה לעבור תפקיד עוד 10 חודשים אחרי שאסיים שנתיים ושאני מעוניינת בתפקיד אפיון כדי לגוון והכל ואני חושבת גם שהחיילת שיוצאת לקצונה צריכה לחזור ולהחליף אותי כי היא ממש מתאימה וזה יעשה לה טוב והיא תוכל להתפתח.

אמרתי שאני מוכנה לחתום עד סוף 2016 שזה אומר להאריך בחצי שנה בערך ושאני לא מעוניינת להאריך יותר.

הוא אמר שאין סיכוי לחצי שנה ושבשביל לעבור תפקיד ולעלות לסבב סרנים אני חייבת לחתום שנה כדי לסגור שנתיים בתפקיד החדש.

יצאתי מאוד מאוכזבת מהפגישה הזאת, בניתי לעצמי תוכנית מושלמת בראש שגם הסתדרה לרמד שלי בראש והכל נראה כאילו הוא נושב לכיוון החיובי.

אחרי הפגישה הזאת ישר גררו אותי לפגישה אחרת, סטאטוס אצל הרמד עם כל הקצינים שנמשך עד ארוחת צהוריים משמע לא עשיתי כלום עד הצהוריים.

אחרי הסטאטוס נשארתי לדבר עם הרמד ולספר לו מה היה בשיחה עם הרען, הוא כמובן ניסה לשכנע אותי לחתום ולהגיד שכדאי לי ושזה יפתח אותי והכל אבל אני ממש ממש ממש לא בראש של עוד שנה.

מרגיש כאילו אני כן 'נכנעתי' כדי להשיג את המטרה שלי ולהסכים לחתום חצי שנה ועכשיו כאילו אתם באים ואומרים לי שנה? מה נסגר? קצת התחשבות?

הרי כל הזמן אתם אומרים כמה חשוב לכם לפתח ולקדם והכל ובאמת אני חושבת שמגיע לי אבל לאאאאא למה שנעזור? למה שנלך לקראת? זה ממש מתסכל.

אז עכשיו אני רק חושבת על זה שיש לי עוד שנה ו-10 בתפקיד ובא לי למות.

שנה ו-10. שנה ו-10! כן אולי זה לא נשמע הרבה אבל אחרי שאת מתכנתת שנתיים במערכת ואז חוזרת להיות ראש צוות של אותו הצוות ממנו יצאת לעוד 3 שנים זה דיי מתסכל כל העניין הזה ודיי ממצה את עצמו. לא תגידו היה לי איזה גיוון בעולם תוכן או משהו ובאמת לא רציתי! אבל כאילו חאלס. 3 שנים עם חיילים, עם אותה מערכת, עם כל הבעיות והשיגעונות של המשתמשים, עם מליוני חיילים חדשים כל פעם וכאילו דיי, אין לי כח, באמת.

אז כן, אנחנו עוברים עכשיו לטכנולוגיה חדשה ואנחנו לקראת פיתוח מחדש של המערכת וזה מדהים! זה שינוי שאף אחד לא האמין שיקרה! אבל פאק, תנו אוויר, תנו לשנות, תנו להתפתח ולהרגיש שאני לא עומדת במקום.

אני חושבת שהתפקיד תרם לי מאוד ואני חושבת שהתפתחתי מאוד במיוחד בתחום האישי ובמי שאני אבל באמת, באמת שאני מרגישה עכשיו כאילו אני עומדת במקום.

אחרי ארוחת צהוריים התייעצתי קצת עם כל אנשים, חלק אמרו לי לחתום חלק אמרו לוותר, זה רק בלבל אותי עוד יותר כל העניין הזה.

הספקתי לעבוד קצת ואז שוב פגישות על פגישות על פגישות.

בסוף היום חייל שלי היה צריך לעשות משהו והוא התחיל בערך ב-2 וחצי. בסביבות 5 התברר שהוא בכלל התעסק בסביבה הלא נכונה ובכלל בזבז את כל הזמן שם. הוא פתאום היה חייב להחזיר את האוטו לאבא שלו מה שהיה ממש מעצבן כי כאילו היית אומר והייתי באה לקחת אותך כדי שלא תהיה תלוי במשהו! בסופו של דבר הייתי צריכה לאסוף אותו ב-6 מהבית ואז לסוע לאן שהיה צריך ונשארתי איתו שם עד 9. 9 בערב. יצאתי היום ב-9 בערב מהבסיס.

היה לי יום מתסכל ואני שונאת ימים כאלה.

מהימים האלו שאני אומרת למה לעזאזל אני צריכה את זה?

למה לא נשארתי במיטה והמשכתי לישון מחובקת עם חבר שלי?

זה? זה מסוג הדברים שגורמים לי לרצות לעוף מצה"ל ולהשתחרר כבר וממש מרחיקים אותי מהרעיון בכלל של להאריך.

אין לי כח ונמאס לי וכן מחר יום חדש וזה יעבור אז זה פשוט מתסכל.

טוב...אז הפוסט הזה הולך להתחלק לשלושה חלקים:

האכזבה.

אתמול החלטנו אני והרשץ השני ללכת לדבר עם הרמד שלנו.

לפני חודשיים בערך המפקדת שלנו יצאה לחופשת לידה (היא בנינו לבין הרמ"ד).

היא הייתה נוראית, באמת, אי אפשר היה לעבוד איתה, היא הייתה פשוט עם ראש בקיר כל הזמן, אומרת דברים בלי לבסס, מסבירה עם תשובה של 'ככה' ופשוט...מתסכלת.

ישבנו לפני שנכנסנו אל הרמד וחשבנו על מה אנחנו רוצים להגיד, הרגשנו ממש מוכנים, היו לנו דברים להגיד וידענו מה הנקודה שאנחנו מנסים להבהיר.

זה היה הרבה יותר קשה ממה שנראה.

נכנסנו אליו והתיישבו ואמרנו לו שאנחנו צריכים לדבר איתו על משהו חשוב ושאנחנו רוצים להשפיע על העתיד הקרוב שנוגע מאוד אלינו (כי הריי היא אמורה לחזור בשלב מסויים...)

בכל מקרה ניסינו להסביר את עצמינו, הבאנו טיעונים וניסינו להגיד מה אנחנו חושבים ואיך הרגשנו ואיך אנחנו מרגישים עכשיו ואיזה הבדל של שמים וארץ זה ברמה שבאמת אי אפשר להסביר במילים.

אז ישבנו שם וניסינו להביע את דיעותינו, הוא הקשיב אבל הטיעונים הנגדיים הוא הדוגמאות שהוא הביא פשוט לא היו קשורות לדברים שאמרנו.

אתם מכירים את התחושה הזאת שאתם מדברים עם מישהו אבל הוא מדבר בשפה אחרת לגמרי? שהוא מקשיב ובאמת מנסה להבין אבל הוא מבין משהו שונה לחלוטין ממה שהתכוונתם?

האמת, שהרגשתי דיי מתוסכלת משלב מסויים בשיחה, הרגשתי שלא הצלחתי להבהיר את הנקודות שלי ואת מה שאנחנו חושבים, אמרנו שנגיד לו שגם אם התפקיד הזה לא יתבטל כמו שאנחנו חושבים שצריך אולי לקרות, עדיין לא בטוח אבל יש על מה לחשוב, אסור - פשוט אסור שהיא תחזור לתפקיד הזה.

אין לנו משהו אישי נגדה כבן אדם, היא באמת בסדר, אבל כמפקדת היא פשוט עושה עוול לחיילים ולמפקדים שתחתיה.

יצאתי פשוט מאוכזבת.

הרמ"ד שלי כבר למד להכיר את ההבעות שלי והמבטים והפרצופים והוא אמר שהוא רואה שנראה שאני יוצאת לא מרוצה מהשיחה ושהוא מקווה לא באתי בציפיה שעכשיו תתקבל החלטה שהתפקיד הזה מתבטל.

אמרתי לו שברור לי שלא! וזה ממש לא מה שציפיתי אבל שאני מרגישה שהשיחה לא השיגה את מטרתה. הוא לא כל כך הצליח להבין את זה שהמטרה שלי מהפגישה לא הייתה שיגיעו להחלטה כל שהיא או שיגידו לנו 'נכון, אתם צודקים' או משהו כזה, אלא שהוא יבין את המקום שאנחנו באים ממנו ושיראה את התמונה כמו שאנחנו רואים אותה ולנסות לשים אותו במקום שאנחנו היינו בו וסבלנו כל כך אבל זה לא הצליח.

אנחנו ממשיכים לשבת ולחשוב כדי לחזור אליו לסיבוב שני של העניין, הוא אמר שאנחנו צריכים לבוא יותר מוכנים פעם הבאה ושיהיו לנו גם דוגמאות ושהוא באמת רוצה לשמוע אבל הוא צריך טיעונים מבוססים.

אני שונאת את כל המתן דוגמאות הזה. אני מבינה שזה חשוב ושאי אפשר להגיד דברים באוויר ולצפות שיתיחסו לזה במידיות וברצינות אבל עדיין....אני שונאת את זה. גם ככה הזיכרון שלי דפוק.

הסיפוק.

אז ביום ראשון יש ועדות קצונה, רק החיילים מהצוות שלי עולים, 3 חיילים שאני גידלתי ועיצבתי.

הייתה לי שיחת הכנה עם כל אחד, שאלתי אותם שאלות שפחות או יותר ישאלו אותם בוועדה וניסיתי להתקיל אותם ולתת להם דוגמאות מעצמי ולהכווין אותם על מה הם צריכים לחשוב כשהם יחשבו על תשובה במהלך הסופ"ש ואיך הם צריכים להתנסח ומה מענין יותר ומה מענין פחות ולתת להם חיזוק שיהיו עצמם ושיאמינו, שהם לא צריכים לזייף ושפשוט יגידו מה שהם חושבים.

זה הרגיש כל כך טוב להיות בצד השני, להרגיש אני באמת תורמת להם, שאני נותנת להם מהנסיון האישי שלי ולא סתם נמצאת שם כדי להגיד להם תעשה ככה ותעשה ככה אלא אשכרה להכווין אותם וללמד אותם.

אחת החיילות שהייתה לי איתה שיחה היום אמרה בשלב מסויים שכחלק מהתשובה של 'למה את רוצה לצאת לקצונה' שהיא תגיד שהיא רוצה להשפיע ולשנות ולגוון ולקבל יותר אחריות וגם לגרום לחיילים שלה להרגיש טוב ושיהנו לקום בבוקר ולהגיע לבסיס כמו שאני גורמת לה ושזה השלב שהיא מתחילה להלל אותי ולפאר אותי.

אני לא מחפשת לא הילולים ולא פיאורים, אני יודעת שאני עושה הכי טוב שאני יכולה ומשתדלת ממש שהאווירה תהיה טובה ושלכל אחד תהיה סיבה להגיע בבוקר עם חיוך ופשוט לשמוע את זה ממנה היה כל כך כיף וכל כך מנחם ומרגיע כי בתקופה האחרונה ממש לא היה לה משהו בצוות והיא הייתה דיי מרוחקת מכל החיילים במשרד ורק התנחלה במשרדים אחרים וזה היה ממש מתסכל.

אז אחרי המון זמן הרגשתי שאני מועילה שוב, אחרי המון זמן הרגשתי שאני משפיעה ושאני לא סתם עציץ ואין תחושה טובה מזו.

החוסר אונים.

אז התחלתי ללמוד תופים לפני איזה חודש.

אני מחפשת מערכת לקנות כדי שאני אוכל להתאמן בבית ולנגן, לא משהו מטורף ולא משהו יקר אבל גם לא פשוט מידי ועלוב.

משהו איכותי אבל לא הטופ של הטופ.

אז המורה שלי עוזר לי לחפש, מצאנו איזה משהו והלכנו היום לראות את המערכת, היא נראית סבבה ונשמעת טוב אבל מעבר לזה שואלים אותי מה אני חושבת ואני פשוט לא יודעת מה להגיד. אני אפילו לא יודעת מה אני צריכה לחפש או על מה להסתכל!

הרגשתי כל כך חסרת אונים כששאלו אותי 'כמה אתה מוכנה לשלם עליה' כי אני אפילו לא יודעת מה הערך שלה!

אז המורה שלי ניסה לעזור קצת ולהסביר לי שהמצילה שווה והסטנדים ממש טובים וחדשים והמזל שלי הוא שאני יודעת לשאול את השאלות הנכונות כמו האם אפשר לקבל משהו יותר טוב או טוב באותה מידה באותו מחיר או ביותר זול? זאת סך הכל המערכת הראשונה שאני רואה עכשיו זה לא דירה או אוטו או משהו כזה אבל בכל זאת אני רוצה להיות שלמה עם ההחלטה והקניה שלי, זה בכל זאת סובב סביב ה-2000 שקל+

זה ממש קשה לנסות להבין משהו שאתה לא מבין בו בכלל.