I hate you!!!! I so fucking hata you, you stupid stupid pepole

בואו נתחיל מזה שהכל חרא.

ההורים שלי לא רוצים להבין אותו או ללכת לקראתי בשום דרך.

אתם בטח שואלים את עצמכם למה? טוב גם אני שאלתי את השאלה הזאת עד שהיום גיליתי את התשובה.

והיא כי : "נימאס לנו!"

אני לא מבינה למה? למה, אתם שונאים אותי כל כך. עשיתי משהו רע?

לא, לא עשיתי. כל מה שעשיתי ולפיו אתם שופטים אותי כל הזמן זה, הבעתי את דעתי ופעלתי לפי ההגיון שלי!

אז על זה אתם מוציאים אותי למוקד?!!? בגלל שאני פועלת (כמו שאתם תמיד לימדתם אותי "תיהיי תמיד עצמך ותתגלי בעקרונות שלך")

אז זה פועל על כולם חוץ מכם??..נימאס לי שאתם משנים כל הזמן את הדברים, נימאס לי שאתם כל הזמן מנסים לדכא את ה"אני" שלי

גם אני רוצה לפעול לפי איך שבא לי, אני לא רוצה לשמוע דברים כמו "את תסדרי את החדר שלך איך שבא לנו , כי את לא משלמת שכר דירה"

אז מה? עם אני רוצה להגיד לכם משהו נגד אז אני צריכה לשלם על זה?

כדי להביא דעה בבית הזה אני צריכה לשלם שכר דירה?

מה הקשר?!?!!??!

אני לא מצליחה להבין למה אני צריכה ללקק לכם את התחת רק בגלל שאתם משלמים לי שכר דירה ומביאים לי אוכל למקרר?

אני גם בן אדם גם לי יש רצונות גם אני רוצה להביעה את דעתי או לעשות מה שבאה לי!!!

אז אני חייבת לשתוק ולהתנהג כמו הכלב שלכם כי אתם משלמים לי על "החיים"

אז אתם יודעים מה...תתחפו את הכסף הזה לתחת שלכם!!

אני לא צריכה ההורים כאלה, שכל מה שמעניין אותם זה החומריות ולא הרגשות שלי!

אין לי כבר כוח, אני רוצה למצוא לי שותפות ולעבור כמה שיותר רחוק מכאן, זה פשוט לא שווה את זה,

לא שווה שמכבסים בשבילי או קונים לי אוכל או משלמים לי שכר דירה, עם אני לא יכולה לחיות בכיף ולא לשרוף כל היום עצבים כי אתם חבורה של דיסלקטים!

עם זה ימשיך ככה אני לא יצליח להחזיק מעמד...תצפו לגרוע ביותר.

הייתי רוצה להתחיל בזה שאני מקווה שארבע אנשים קוראים את זה כי זה מוקדש להם.

קוראים לי סופי אני בת 18 אני ילדה אגואיסטית מפגרת אוהבת לריב והכי חשוב לא מוכנה לשמוע אף אחד חוץ מעצמה.

השורה הזאת זה מה שאנשים קרובים עלי מרגישים, הייתי רוצה לקום לירוק עליהם ולהגיד שהם טועים לחלוטין אבל אני לא יכולה, כי הם צודקים אני לא למדתי ב 18 שנים שאני חייה ללמוד מלקחים, אני עושה פרצוף תמים בוכה טונות ואומרת לכולם שאני הבנתי הכל. טעות. אני לא מבינה כלום! אני רוצה לשנות כל דבר קטן בי. נימאס לי שאין לי בית חם ואוהב לחזור עליו. נימאס לי שאני כל הזמן עצבנית ודכאונית, שזה מביא אותי לעשות דברים נוראים לעצמי.אני מנסה להראות כמה אני אוהבת את כולם, אבל זה לא יוצא, ואני מתעצבנת על אחרים שלא מבינים שהם יקרים לי. אתמול כשישבתי והקאתי את הנשמה שלי הגעתי למסקנה, אני אשמה בהכל. אני מפסיקה להאשים את כולם בצרות שלי, כי תאמת תמיד ידעתי שאני אשמה בהכול. אני יודעת שכבר מאוחר מידי לתקן את החברות בנינו, יכול להיות שאת קוראת את זה וצוחקת. תאמת זה מגיע לי, אני רוצה רק לבקש ממך סליחה, תמיד לא הסתדרנו ואני יודעת למה, כי אני בן אדם קנאי, וקנאתי בזה שאת יותר חזקה ממני אז ניסיתי הכל כדי להוציא אותך חלשה, ומי יצא חלשה בכל הסיפור...אני, כמובן.אני לא מצפה ממך לבוא עלי באחד הימים הקרובים ונהפוך לחברות הכי טובות, כי אני יודעת שפגעתי בהמון אנשים בצורה בלתי הפיכה, ואת אחת מהם. אני רק רוצה שתדעי, אני לוקחת אחראיות על מה שעשיתי.

ולגבי עוד מישהי, שכניראה לא תבקר פה ותקרא את זה, את אחת החברות שכי טובות שלי ואני ממש ממש מצטערת שאני משגעת אותך לפעמים, אני פשוט מרגישה הרבה יותר טוב לידך. אני שוכחת מהצרות שלי לזמן קצר, ועל זה תודה.

מההורים שלי אני מבקשת סליחה, שלא יצאתי כמו שהם קיוו, שלא התנהגתי מספיק בכבוד ולא הערכתי כל מה שהם נתנו לי. את צודקים אני כניראה באמת הישתגע מההיסטריה הזאת שלי, אולי כן ואולי לא. אני רוצה להגיע למצב שאני מרגישה בטוחה בבית ושרגוע לי שם. אני יודעת שהמצב כזה כי אני ב 18 שנה שלי לא ננתי לכם בדיוק את החיים הכי קלים איתי מתחת לאותו גג, ועל זה אני מבקשת סליחה,מקווה שתסלחו לי אי פעם.

זה אולי הפוסט האחרון שלי,אני מקווה שהעברתי את מה שאני מרגישה מספיק וטוב.

 צ'או

תמיד שלכם S.K