כי טורקיז זה השילוב המושלם בין כחול לירוק =P

אני לא שייכת.

אני לא מתקבלת, לא שייכת לא קיימת.

הן דוחות אותי, אתן,

החברות הטובות, או שמעמידות פנים להיות כאלה.

לבד הכל בסדר, אני משערת שאין לכן ברירה.

אבל שאנחנו ביחד, בחבורה,

אני הלא שייכת,השונה... הדחויה.

יכולתי פשוט לבכות שם באמצע ולא תשימו לב.

לצרוח, להוציא הכל אבל לא תנידו עפעף.

ואז כשתצטרכו אותי, לעזרה, ותראו שאני כבר לא שם, מה תגידו?

אולי תזכרו בזיכרון מעורפל של ילדה עצובה שישבה שם לבד בפינה,

ואולי דווקא בשיחות שלנו לבד, כשכן הייתי שמחה.

ועכשיו כשתסתכלו עלי לא תראו את אותה הילדה, אני לא אהיה אני שוב, לעולם.

אני לא אתן לכן לפגוע בי שוב, גם אם זה יגרום לי להיות בודדה, לפחות אני לא ארגיש דחויה.