חרא לי, אני מיתמוטת מכל דבר קטן אני מיתעצבן ונעלב אני כבר לא מסוגל יותר אם זה, אם החיים האלו אני כל כך רוצה לגמור אותם להפסיק את החרא הזה,לקפוץ מהחלון,לקפוץ מול משאית נוסעת או לא יודע מה אני כל כך רוצה אבל כל כך מפחד, אני מפחד לעשות את זה ואני מפחד להפסיד את הסיכוי הקטן הזה שיהיה לי טוב יותר. אני כל כך רוצה לגמור אם זה אין לי מקום טוב בעולם הזה. זה מצחיק איך שיום שהתחיל מעולה בכך שעברתי מבחן תאוריה וביליתי קצת אם ידיד שלי ניגמר ככה שאני שוקל לקפוץ מהחלון שלי טוב יש לי את ההרגשה של רצון לקפוץ מהחלון ולסיים אם זה לא רוצה לשבת בחדר שלי להיות עצוב ודיכאוני כמו שאני בדרך כלל לא רוצה,אני לא יכול אפילו לצאת מהחדר שלי (לא כשאני ככה) כי יש אצל אח שלי חברים ואחת מיהם היא ילדה מהכיתה שלי אז אני אפילו לא יכול להרגיש בנוח בבית שלי. אני די הרבה כותב שחרא לי וכו גם בפייסבוק כי מה לעשות זה נכון זאת קריאת מצוקה שמשהוא יבוא וישנה את זה, שלמשהוא יהיה איכפת! אבל זה רק מבריך ומרחיק את האנשים. החודש הזה כתבתי מלא בבלוג הזה וכל פעם אותו הדבר שחרא לי וקשה לי וכו. אבל ככה זה. כל מה שאני רוצה זה שזה יפסק בכל דרך שהיא שמשהוא\משהיא ישנו את המצב או לעשות מעשה קיצוני או לא יודע מה,אני לא רוצה טלויזיה לחדר לא משחקים לPS לא מחשב חדש והכי חזק שיש בשוק לא בית ענק ולהיות עשיר כל מה שאני רוצה זה שזה יפסק כל החרא הזה בכל דרך שהיא. כל כך בא לי עכשיו להרוס ולשבור עכשיו דברים ואם היה לי בחדר דברים שהיה אפשר להרוס או שהיה אפשר להרוס בלי להרוס בדרך דברים אחרים ההיתי עושה זאת ממזמן אבל אין :\. כל מה שאני יכול לעשות זה לשבת בחדר שלי ולבכות (חחח הרבה זמן שלא בכיתי) ולהיות מצוברך ועצוב ורצון עז להרוס דברים,ובעיקר שהדברים יפסקו לא משנה באיזה דרך,רק שיפסק! שכל זה יגמר,אני לא חושב שאני אהיה יכול להחזיק עוד זמן רב באמת שלא. רק מילה אחת חקוקה וכל הזמן עוברת עצלי בראש,די!
איך אני אמור לעזור לאנשים אחרים כשאני לא יכול לעזור לעצמי? טוב לא יודע איך זה אבל זה מה שקורה והאמת אני עוזר להם די טוב אפילו טוב מאוד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
