החיים שלי, וקצת יותר...

חרא לי, אני מיתמוטת מכל דבר קטן אני מיתעצבן ונעלב אני כבר לא מסוגל יותר אם זה, אם החיים האלו אני כל כך רוצה לגמור אותם להפסיק את החרא הזה,לקפוץ מהחלון,לקפוץ מול משאית נוסעת או לא יודע מה אני כל כך רוצה אבל כל כך מפחד, אני מפחד לעשות את זה ואני מפחד להפסיד את הסיכוי הקטן הזה שיהיה לי טוב יותר. אני כל כך רוצה לגמור אם זה אין לי מקום טוב בעולם הזה. זה מצחיק איך שיום שהתחיל מעולה בכך שעברתי מבחן תאוריה וביליתי קצת אם ידיד שלי ניגמר ככה שאני שוקל לקפוץ מהחלון שלי טוב יש לי את ההרגשה של רצון לקפוץ מהחלון ולסיים אם זה לא רוצה לשבת בחדר שלי להיות עצוב ודיכאוני כמו שאני בדרך כלל לא רוצה,אני לא יכול אפילו לצאת מהחדר שלי (לא כשאני ככה) כי יש אצל אח שלי חברים ואחת מיהם היא ילדה מהכיתה שלי אז אני אפילו לא יכול להרגיש בנוח בבית שלי. אני די הרבה כותב שחרא לי וכו גם בפייסבוק כי מה לעשות זה נכון זאת קריאת מצוקה שמשהוא יבוא וישנה את זה, שלמשהוא יהיה איכפת! אבל זה רק מבריך ומרחיק את האנשים. החודש הזה כתבתי מלא בבלוג הזה וכל פעם אותו הדבר שחרא לי וקשה לי וכו. אבל ככה זה. כל מה שאני רוצה זה שזה יפסק בכל דרך שהיא שמשהוא\משהיא ישנו את המצב או לעשות מעשה קיצוני או לא יודע מה,אני לא רוצה טלויזיה לחדר לא משחקים לPS לא מחשב חדש והכי חזק שיש בשוק לא בית ענק ולהיות עשיר כל מה שאני רוצה זה שזה יפסק כל החרא הזה בכל דרך שהיא. כל כך בא לי עכשיו להרוס ולשבור עכשיו דברים ואם היה לי בחדר דברים שהיה אפשר להרוס או שהיה אפשר להרוס בלי להרוס בדרך דברים אחרים ההיתי עושה זאת ממזמן אבל אין :\. כל מה שאני יכול לעשות זה לשבת בחדר שלי ולבכות (חחח הרבה זמן שלא בכיתי) ולהיות מצוברך ועצוב ורצון עז להרוס דברים,ובעיקר שהדברים יפסקו לא משנה באיזה דרך,רק שיפסק! שכל זה יגמר,אני לא חושב שאני אהיה יכול להחזיק עוד זמן רב באמת שלא. רק מילה אחת חקוקה וכל הזמן עוברת עצלי בראש,די!

איך אני אמור לעזור לאנשים אחרים כשאני לא יכול לעזור לעצמי? טוב לא יודע איך זה אבל זה מה שקורה והאמת אני עוזר להם די טוב אפילו טוב מאוד.

טוב אין לי חברים חוץ מאחד שניים שהם גם לי הכי מזהירים בקיצור נידפקתי, מאז שזאת הגיע מחדרה היא רק הרסה לנו הכל הרסה את מי שיה החבר הכי טוב שלי עד שהוא ניהיה החבר שלה והרסה כל כך הרבה מעבר,שתחזור למאיפה שהיא לא בא החרא הזו עדיף בילעדיה. אני כבר לא מסוגל אם הכל אם החברה הזו האנשים כל כך מגעילים כל כך חארות. כשנחזור לילמודים לא תיהיה להם את הבררה לראות אותי, שיחכו ללמודים, באמת שאין לי כוח לכלום התקווה היחדה למשהוא טוב שהיה יכול להיות לי לאט לאט נעלמת כי היא לא דיברה איתי עדין. אני כבר לא מסוגל אני על סף שבר מכל זה, מצד אחד אני שם זין עליהם אבל מצד שני החרא הזו הרסה לי כל כך הרבה ודברים חשובים שזה כבר מיאייש ומתיש אבל כבר עברתי דברים גרועים יותר אז למה שאני לא יעבור גם את זה?? חוץ מזה מי צריך חברים,עדיף אולךי שיהיה את ה1-2 האלו שהם יחסית סבבה וזהוא? אני כבר מיתחרפן מהכל מכל השאלות שהיו לי ועדין ישנן ומהחדשות שצצו ומכל הבעיות שצצו גם כן,אני במקום עבוד וחשוך ואל סף שבירה של לא לצאת מהבית בזמן הקרוב או לא יודע מה, אני רק מחכה לניצוץ\לאור הזה שיגיע ואולי אולי יומר לי שבקרוב יהיה יותר טוב. חחח אני נישמע כל כך בחייני ולא יודע מה ואולי אני מגזים טיפה ואולי לא אבל עברתי כבר כל כך הרבה ותאמת שדיי חרא לי ואני כותב את זה תוך כדי עצב\דיכאון או איך שלא תקראו לזה אבל אני לא יודע לומר בדיוק את מה שאני מרגיש באמת ואת מה שקורה, בסך הכל אני רוצה שיגיע הניצוץ\האור הזה ושיהיו לי חיים שהם בסדר,רגילים,נרמאלים תאמת כרגע אני בעיקר רוצה שיתחדש הקשר שלי אם זאת מכיתה ט',אולי אני חופר על זה כל כך הרבה אבל אתם לא מבינים כמה זה היה חשוב ומשמעותי בישבילי השנה הזו בכללי והיא בפרט יכול להיות שהיא קוראת את זה וזה מרתיע אותה והאמת שזה די בצדק,אבל לא יודע להסביר את זה או מה לומר על זה היא היתה הבן אדם היחדי או הראשון לפחות שבאמת היה איכפת לו מימני והיא היתה היחידה שבאמת הצליחה לעזור לי אני מכווה שאני גם הצלחתי לעזור לה אז. אחח אני כבר לא יודע כלום מה אני רוצה, מה אני מרגיש ומה אני צריך אבל במילה אחת.........נימאס.