מגיל קטן , אהבתי את המצלמה אהבת אמת .
אהבתי לעשות פוזות.. ובעיקר שטויות.
הייתי סוג-של טומבוי שתמיד תרכב על אופניים ולא תפחד להתלכלך ,
שתמיד תאהב ללכת מכות עם כל מי שאי פעם רצה והאמת .. אמא שלי גם דיי הלבישה אותי ככה..
ב29.01.1991 הגחתי לאוויר העולם בינואר קר , במלחמה , בבי"ח איכילוב בת"א .
לאמא גולדי ולאבא מישל.
האמת ? תמיד קינאתי בשלי .
שהיא בלונדינית עם עיניים בהירות ועור לבנבן וצח ואני ? כולי שחרחורת עם סתם שיער חום מתולתל ועיניים קטנות ,
לא חשבתי שאני יפה ולמען האמת לא אמרו לי את זה , חוץ מהמשפחה , כמובן .
הילדות שלי הייתה ילדות דיי מסובכת , אולי קצת מסכנה .
כמובן ,ההורים שלי חינכו אותי למופת ותמיד היה לי מה שרציתי ולא החסירו ממני כלום.
אבל היה חסר לי דבר אחד : ביטחון עצמי.
תמיד הייתי אומרת על עצמי שאני מכוערת ושמנה ולא מוצלחת וטיפשה , למה ? ככה !
הייתי מנסה לחקות אנשים ... רק לא להיות שרי .
אף פעם לא הייתי מהבנות האלה שמזמינים אותם לכל המסיבות , הבנות האלה שמסתכלים עליהן ונופלים על הרצפה וככה שידרתי כלפי חוץ וככה גם התייחסו אליי . תלמידה טובה ? לא הייתי , היה לי מאוד קשה , במיוחד במתמטיקה.
בכיתה ד' נרשמתי ל"בימות 2000" לחוג שירה והגשה ואחר כך גם לחוג משחק .. כי על הבמה הרגשתי כמו שרציתי ,
תמיד על הבמה נפתחתי פתאום , יכולתי לשיר ויכולתי לרקוד ויכולתי לשחק ולהיות מי שאני רוצה על הבמה ואהבתי את זה.
בכיתה ו' חגגתי בת מצווה , באולם נחמד , עם כל המשפחה .
הזמנתי 10 חברים (אז לא היה נהוג להזמין חצי שכבה חח..) - רובן בנות מהכיתה שלי .. וגם בא בן אחד שאז היה ידיד דיי טוב שלי , אמיר .
וחוצמזה , החבר הכי טוב שלי היה איתי .
חבל שהיום זה לא ככה...
והיום , אחרי הרבה שנים של חוסר ביטחון עצמי אני גאה לומר שהצלחתי.
עכשיו אני מרגישה טוב עם עצמי , לא מאוהבת בעצמי ולא משהו כזה - פשוט בסדר עם עצמי .
כשאומרים לי שאני יפה אני כבר לא מתכווחת ואומרת : "לא!" - אני פשוט אומרת תודה ושותקת...
בעיקרון ? זה העקב אכילס שלי.
ואולי אני עושה טעות שאני חושפת את זה ככה במקום כזה...
עם סבא דב שממנו "ירשתי" את העיניים החומות .
עם איתיווווס
אני יובל ואבא ב"טעם העיר"
בברית של ירין (:
משפחה זה הכל
ואתם .. אתם גם משפחה בשבילי 3>
[ אתם באמת הכל בשבילי ! ]
תגיבו , כי השקעתי המון זמן !
בבלוג זה
בכל הבלוגים
. 
