תקופת לחץ נוראית בלימודים שעוברות לי הרבה מחשבות בראש ולכולן יש מסקנה אחת- בבית הספר שלי (ואני בטוחה שגם ברבים אחרים) המורים לא מבינים שיש לנו עוד חיים חוץ מללכת לבית הספר וללמוד בבית ולהכין שיעורים בשעות אחר הצהוריים. אני יודעת שאני בסה"כ בכיתה השביעית ויהיו עלי עוד לחצים הרבה יותר גדולים אבל אני חושבת שזה קצת מוגזם להנחית לנו הרבה מבחנים על שבועיים. בכל שבוע בסביבות שלושה מבחנים ודווקא בשבועיים האלה החליטו לעשות לנו הרבה בחני פתע שכבר שלושה מהם עברתי ואני בטוחה שעוד נשארו הרבה. שיבוא כבר חופש!

אלו הדברים בחיים שנותנים לי רצון להתנתק מהשגרה ולהפסיד לימודים- אולי ממחלה ואולי מסתם משהו, העיקר שקט.

כאב נפשי ופיזי עוברים עלי לאחרונה כי אני לא בסדר גמור משני המובנים. כואב לי בנפש בגלל בעיות עם חברים (ובמיוחד עם חברות) וכואב לי בלב בגללו כי אני שונאת להתאכזב ואני חושבת שבסיפור שלנו מספיק התאכזבתי- הגיע הזמן לנסות לתלוש אותו מהלב שלי. מישהו אמר שאסור לנסות?

כואב לי פיזי בכך שאני עיפה כי אין לי הרבה מנוחה (או שאני פשוט בטלנית שמשאירה הכל לדקה התשעים) ופציעה שעברתי אתמול גרמה לי להרבה ריצות לרופאים היום ולצורך בתחבושות ובביקור רופא כל החודשיים הבאים וזה אומר שאין לי כל כך שקט גופני עד פסח.

לאחרונה הרגשתי התחברות יותר פנימית למוסיקה ואני לא יודעת מאין היא צצה ואני מעבירה את רוב שעות "הבטלנות" שלי בשמיעת מוסיקה והורדת שירים לאוסף שהתחלתי כי הגעתי למסקנה שאני חורשת על אותם שירים כל הזמן, אני חייבת גיוון ולכן ביקשתי מחברים שירים והמחשב כבר מתחיל להתמלא בשירים (כבר כמה עשרות שירים).

מספר הגולשים והתגובות בבלוג קצת קטן (אפילו מחברות שלי) וזה מאכזב ואני לא יכולה להסתיר את האכזבה שלי אבל זה לא ימנע ממני להמשיך לעדכן- אפילו אם בקושי עשרה אנשים קוראים.

אליס.