שחושבים על אהבה ואכזבות, אני מבינה שאני אכזבתי את עצמי ואותו.

אני לא מדברת על אותו אחד שעכשיו יש לי איזה משהו כלפיו. למרות שאני ממש לא יודעת מה עובר.

אני מדברת עליו, על החבר הראשון שלי.

אולי זה ישמע מוזר בפני מי שמכיר אותי, אבל אני באמת אהבתי אותו, אבל בצורה שונה

. אני יודעת שזה לא הכי נראה ככה, אבל רדו ממני בקטע הזה, הייתי בכיתה ה' ובתחילת ו'.

היה לי תמיד חשוב להיות ידידה ממש ממש טובה שלו, כשלא היינו חברים, ולמה? כי רק שלא היינו ביחד,

הבנתי שהוא כן חשוב לי, שאני כן מרגישה כלפיו משהו.

אבל תנחשו מה? אז היינו בכיתה ו' ובתחילת ז' ידידים ממש טובים! היינו מדברים באיסיקיו, ובטלפון ובבי"ס כמעט כל יום.

אבל עכשיו אנחנו לא מתראים בכלל, וכשאנחנו מתראים אנחנו מתעלמים אחד מהשני, או יותר נכון הוא ממני.

אבל אני יודעת שזו אשמתי בלבד. הרי שלוש שנים הוא אהב אותי, אבל באמת, ואני שיחקתי בו אפשר לומר...

היינו חברים פעמיים, ואני נפרדתי ממנו כל פעם מחדש ודחיתי אותו כשרצה לחזור, אבל פעמיים רציתי להיות חברה שלו,

כי הרגשתי משהו.

אני מבקשת ממכם, אל תנסו לפענח את מה שאני מרגישה כלפיו או את מה שקרה לי.

אני לא צריכה את זה

אני מאוהבת עכשיו באחר. אבל איתו זה כבר סיפור אחר\:

חח מצחיק אותי, ראיתם אותי, את אליס, באותו פוסט מתאכזבת פעמיים מאהבה בגלל שני בנים שונים.

בחיים זה לא יצליח לי. עם אף אחד מהם אני לא מדברת. הם לא מעוניינים.