גשם,
האם אלו טיפות המים המרגיעות את רוחי?
האם זו הקרירות העוטפת את גופי?
או האם זה העניין שהגשם הוא שונה לעומת הימים החמים המצויים?
אני לא יודעת מה גורם לי כל כך לאהוב אותו.
נשענת על עדן החלון,נושמת את ריח הגשם,לאחר ששטף הכל,
ומביטה בטיפות אשר משפרות את רוחי,ומדוע? איני יודעת,רק מסתפקת בהרגשתי.
העננים מכסים את כחול השמיים ומותירים רק לובן אפרפר.
רוח מנשבת ומסמירה את שערותיי,שקטה. מתגנבת אט אט עד ליעד ולבסוף תוקפת.
כמו לביאה.
טיפת הגשם האחרונה נפלה כבר,וכמה שאני מצוערת,לא יכלת להישאר עוד כמה דקות?
אני עוזבת את עמדתי מול החלון בלית בררה,הרי הסתיים הגשם.
מחכה לגשם,אולי ריקוד יעזור.
בזמן האחרון אני מרגישה לא טוב עם עצמי,
כאילו נעשתי בורה יותר.
לא יודעת כיצד לתאר את ההרגשה,אבל היא מכה בי שוב ושוב,
השתנתי,אבל לא השתנתי.
זה דיי מוזר,אני מפחדת שאני לא מספיק טובה,
זה מה שקורה כשאתה פרפקציוניסט.
שיהיה לכם שבוע נפלא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
