מהופנט,מהופנט למסך הבוהק,לכתוביות הרצות,לתוכנית הממכרת.
"אתה יכול לתת לי יד?" מבקשת האישה מן המטבח.
"לא," אתה אומר בקול חרישי ולא מרוכז. ומדוע? כי אתה כה מרוכז בעצמך?
היכן התחתית?
מתי נוכל כבר לעצור?
הירידה הדרסטית הזו ברמה השכלית שלנו עוברת כל גבול.
מטה מטה,נחות ורדוד. לזה אנו מייחלים?
לתת למרקע להשתלט על חיינו?
לגרום לחבורת אנשים לא אינטיליגנטים במיוחד להיות נושא השיחה היומי שלנו?
אני מצטערת,מצטערת על מה שנעשה מאיתנו.
אנחנו שלכאורה משאירים רושם של חכמים עם הסטיגמה 'העם היהודי',ממש לא כאלו.
נכון,היו כמה פריצות דרך,היו כמה יחידי סגולה שהיו לנו לגאווה.
לדעתי נוכל יותר.
כבר המון זמן שלא רשמתי הטפות מוסר,אבל זה הכרחי ברגע זה,מאוד הכרחי.
אני בטוחה שיש כאלו החושבים כמוני.
חזרתי מטיול של יומיים היום,היה נהדר.
שיהיה המשך שבוע מקסים.