דף חדש,ללא תוכן.
אני חושבת שזה מביע את הסתמיות החולפת עליי בשבועות האחרונים ואין בפי דבר מה עליו אני יכולה לשוחח.
אך בכל זאת אני מניחה את אצבעותיי חסרות ההשראה על המקלדת המלוכלכת אותה שכחתי לנקות.
קול התקתוק הריקני נשמע בחלל חדרי ומילותיי חסרות קול לעומתו.
בראשי המון דברים מסתחררים אך שום נושא אינו מספיק משמעותי וחשוב.
ההנאות הקטנות,מה שנקרא.
המון המון הנאות שמסתכמות בשורה קטנה, עם הנאה כזו קטנה לא ניתן למלא דף שלם.
אני לא מסוגלת לרשום המון ולאו דווקא על נושא בודד,משהו עוצר בעדי או שפשוט אין ביכולתי לעשות זאת. אולי זה בגלל שאכן אין לי מה להגיד? איני מספיק 'עמוקה'?
אולי בגלל שאני בוסר? ועוד לא מצליחה להשתלט על כל הנושאים בהם אני רוצה לחלוק?
אך זה מתגבש עם השנים,הלוא כן? זה משתנה עם הזמן. ואז,לאחר שהתקופה תחלוף לה,ה' יודע להיכן,אני אשנא את עצמי בעבר.
אשנא את האדם שהייתי בתקופה ולא אנסה להשלים איתו,לא להתחבר אליו,לא לנסות להכיר אותו מחדש.
ככה הייתי,לא ארצה לשוב לשם,בזמן הזה טוב לי,איך שאני.
העבר במקום העבר,וכך יישאר.
והעניין הוא,שלא הייתי כה שונה בתקופה שעברה,שזה יכול להיות עד לפני חצי שנה,ובמקרה הכי קיצוני עד חודש.
אני משווה זאת למחשבה מעוותת,ברם האם היא באמת כך?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
