בית קטן,גגו צבוע אדום מהפנט כל עין,דלתו צבועה בדיוק באותו אדום מרתק מבט. הבית שוכן ברחוב התות 6,וה-6 אינו מבטא את מספר הבית אלא את שם הרחוב.
באותו הכפר ישנם עוד המון רחובות בשם תות.ובכלל,שם העיירה היא 'תות'.
מקום בו חלק מהטף משחקים בקוביות,בשקט בתוך מבנה וחלקו האחר רץ בחצר ללא מנוח או צובע ציורי תות אדומים ומשגעים, נקרא גן תות.
מכוניות מבריקות של חברה ששמה הוא כמובן, תות.
בניין העיירה עצמו בצורת תות,ובו עובדי העיירה עונדים תגי שם,על התגים מתנוססים לרוב השמות: תותניר,תותיניהו,יעתות ועוד המון שמות הכוללים בעיקר 'תות'.
מסיבת תות! עוד שלט חוצות שראיתי כבר אין ספור פעמים מקרין אור בוהק לעיניי.
מבטי ממשיך לנדוד בעודי נוסעת במוניתות.
"אוכל לשאול אותך שאלה?" אני מבקשת בעדינות מאבי, נהג המונית הממורמר והעצבני לאחר שקיימתי עימו היכרות בסיסית וקצרה.בטח כבר אתם יודעים מה שאלתי תהיה.
"מדוע שמך הוא אבי? ולא משהו שכלול בתוכו תות?" סקרנותי לא עצרה בעדי משאלה זו.
"א.." הוא גנח מפאת חוסר סבלנות,כנראה שאלתה לא הייתה מקורית במיוחד. "זה בגלל ש.. ש.. אני מתנגד לכל התות הזה... זה קצת אינפנטילי בעיניי."
כמה שהזדהתי איתו.
"הנה,כאן זה מצויין" ביקשתי ממנו לעצור,הסתכלתי מעלה,אל השלט הנוצץ:"סופר תות"
נכנסתי דרך הדלת האוטומטית,הקופאיות עבדו במרץ,הקונים נהנו מהמראות,ואני פיזזתי לי בין המדפים,
אך..
לא מצאתי,אפילו לא... עלה תות.
נדהמתי למראה עיניי,או בעצם,למה שהוחסר מעיניי. ולפתע בראשי עלו דבריו של הנהג,שרק רוצה לחיות בעיירה פשוטה,
ללא מרדף אחר דבר שאין.
פוסט חדש יוצא עכשיו לאוויר העולם.
סליחה על סוג של 'שביתה' שהיה עד עכשיו.
המוזה ברחה ולא רצתה לחזור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
