"להנהלה שלום רב,
כבר כמה שנים שאני מנסה להתקבל למוסדכם,ולשווא.
כל שנה אני מציגה בפניכם ראיונות חדשים בניסיון להתקבל,אך כל נסיונותיי שווים לאפר עליו אתם דורכים מבלי להתחשב באש שהיתה קודם.
המציאות נעמדת מולי כקיר לבנים חזק,ואתם תומכים בו מצידו השני.
אבקשכם לבחון אותי שוב,והפעם,בבקשה,התמקדו בכישוריי.
בתודה רבה,
מיס דיאנה בראון."
"דיאנה בראון היקרה,
אנו שמחים להודיעך כי נאפשר לך להיבחן שוב,
אנא הגיעי לרחוב אלן מס' 93 ביום שלישי ה- 9/20 בשעה 8:30 AM.
בברכה,
הנהלת אוניברסיטת פנסילבניה."
בוקר גרוע מזה לא חוותה מעולם.שעונה המעורר החליט לשבות,קור הכלבים חדר דרך חלון הזכוכית הדק וגרם לשלד עצמותייה לקפוא ובנוסף לכך העיר אותה.
"מזל שקר,אם לא,לא הייתי פותחת את עיניי בזמן הקרוב!" מיס בראון ידעה להסתכל על הצד המואר,בכל זאת,היום ניתנה לה ההזדמנות הגדולה שלה חיכתה רבות.
שלל חזרות,ערמות דפים,הר ניירות מקומטים בפח הזבל,ראש קודח כמעט בכל לילה והכל נעשה בשמחה ומוטיבציה שהשד יודע מאיפה הזדחלה לה לחדרה של מיס בראון.
היא פתחה את דלת ביתה במהירות שגרמה כמעט להתמוטטותה של הדלת, אני חייבת כבר לתקן את זה! חשבה בראשה,ובאותה הזדמנות גם את הטוסטר השבור,הרעפים הרעועים ועוד כמה דברים שרשמתי בפנקס העור הקטן שלי.
הנסיעה בקצה האוטובוס לא הייתה פשוטה כלל,בכל רגע קט קפיצות ורעידות והמון אנשים הדחוסים כעוגת שוקולד,למה לא אוכל פעם אחת,רק פעם תמימה אחת,לשבת בקדמת האוטובוס? מדוע אני נמנעת מלעשות זאת?
וגרוע מכך,אני בקושי מסולגת לדמיין שאעשה זאת.
והנה לאחר נסיעה מייגעת שלא ניתן היה לראות את סופה היא ירדה מהאוטובוס ואוויר צח (וקר מאוד!) נשלח אל פנייה כאילו מישהו כיוון אותו בכוונה.
הביטה מעלה,אל המבנה הגדול. בכל פעם שביקרה באוניברסיטה,פיה נפער מחדש. כמה עושר,כמה עוצמה,איך כל התכונות האלו נכללות בתוך בניין אחד,ולא בי? הירהור עולה בראשה. למה אני כזו נחותה על ידו?
והנה עליה להיכנס דרך דלת הכניסה הגדולה,לעבור דרך האולם הנוצץ והמפואר,ולהיכנס לחדר הבחינה המאיים.
היא פתחה את דלת החדר "אוכל להיכנס לשם בחינתי?" שאלה בנימת תחינה מאויימת,פנייה היו מקווצים ולא בטוחים וידייה רעדו מהתרגשות.
"לכי לכיתה מספר 6,שם כל הנבחנים אמורים להתחיל את המבחן בעוד" העיף מבט בשעון הקיר "חמש דקות,מהרי!" הוא אפילו לא הסתכל בה,רק מלמל כמכונה.
במהירות הבזק הגיעה דיאנה לכיתה מס' 6 כפי שצווה עליה,היא נכנסה בנימוס ובשקט לחלל הכיתה הגדול והמפואר,כ"כ הרבה כיסאות ולא מצאה לעצמה אף מקום מתאים אחד לשבת בו. לאחר כמה דקות של הירהורים,התיישבה.
הבוחן החל לחלק טפסים,וכאשר הגיע אליה,נעצר.
"לצערי,לא אוכל למסור לך את טופס הבחינה" בהה בעייניה השחורות מן הלילה.
"ואוכל לשאול מדוע?" החזירה לו מבט חודרני לעיניו,מבט שבור ורך.
הוא הפיח את האוויר שהיה בריאותיו.
"אני מבינה" השפילה את עינייה המתמלאות אט אט במי מלח.למה שאלתי בכלל? הרי זה לא ברור?
מבטה לא הוסר מהריצפה,ורק כעת שמה לב אל המבטים שהופנו אליה ולא הרפו.
למה לא הראתי לו את האישור שנשלח אליי? למה נשברתי כה בקלות? הריצה בראשה את כל הדברים שיכלה לעשות חוץ מלהישבר כזרד.
למה לא התחפשתי?
למה אני מי שאני בעצם?!
זו הייתה השאלה המכרעת שהתעלתה על כל השאלות המעורפלות.
עיניה התמקדו בעץ הגדול שמול הכניסה לבית-הספר,כמהה ירוק ואיתן הוא.
הוא לא נשבר בקור,הלא כן?
כוחה הפנימי התעצם והיא נכנסה במהירות לכיתה בעודה מתפלאת מעצם התנגדותה למציאות.
"לא אמרתי לך שלא אוכל להגיש לך את טופס המבחן?!" הבוחן התרתח במהירות,הזכיר לה את הקומקום המטפטף שעלייה לתקן.
"אז אקח לבד" הרימה את אפה מעלה במין גאווה עצמית,ושמחה שלא התעטפה ברחמיה העצמיים כפי שהייתה עושה בדרך-כלל.
"אקרא לביטחון אם לא תצאי מכאן ברגע זה!" החל להתעצבן וכל הנבחנים החלו להתרגז ולבקש שקט. "את מפריעה לנבחנים!"
"אתה זה שצועק" ענתה באדישות.
"אני לא משחק משחקים עם שחורות. ביטחון!" זעק.
היא ירדה במדרגות המתארכות ולקחה משולחנו את טופס הבחינה. התיישבה כאיש מן האנשים מול שולחן והחלה בבחינה.
"לקחו את השחורה הזאת מכאן,אני לא מוכן שתעשה את המבחן!" ציווה עליהם.
"אבל יש לי אישור בכתב אפילו מהנהלת האוניברסיטה!" רצתה להוכיח להם את טענתה,אך הם כחרשים תפסו בידייה ובלי מלמולים נוספים הוציאו אותה דרך דלת הכניסה הגדולה.
"ואל תחזרי לפה יותר,שחורה!"
"להנהלת אוניברסיטת פנסילבניה שלום,
אז מה אם אני כהה? זאת אומרת שאפשר לבעוט אותי החוצה מבלי להתחשב בי?
כנראה שכן,כי אפילו לא בחנתם את כישוריי כפי שהבטחתם, אלא הוריתם על הביטחון לסלק אותי מהאוניברסיטה לעולם ועד.
לא אוכל עוד לראות את עצמי כמי שאני.לא במראה,לא בהשתקפות המים.
ולא בפנימיותי.
מקווה שעכשיו אתם מרוצים,
דיאנה בראון.
זאת שלא תשלח את מכתב זה באמת."
סיפור לתחרות החדשה של כתיבה נוצרת.
מקווה לטוב הפעם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
