נסיעה מלאה רעש וחסרת סדר מגבירה את כעסי עליך,
הכל נעשה שקט הרבה יותר כאשר אני מתמקדת במקרה בלבד.
מקרה של העלבה,
מקרה של חוסר אונים.
אף-אחד לא היה שם לצידי,אתה שתקת ואפילו הוספת לדברי הלעג שנזרקו עליי כמו מים מחלון בשביל הבדיחה.
מביטה עלייך,נרגזת,עם הצלקת הזו בי,בוחנת את פנייך ומגלה שצדדים חדשים נראו בהן.
אני לא מתכוונת שצמח לך עוד אף,אלא שההבעה שלך השתנתה, לרגע ככה ולאחר מכן ככה,בכל רגע,מגלה בך צדדים אחרים,
חלקם טובים,
רובם רעים.
כמו מראה בחנות בגדים,בכל רגע צופה על פנים חדשות.
לא אוכל עוד להרגיש נוח בנוכחותך,
לא אוכל עוד להנות בחברתך.
אתה הרסת,שברת,פגעת. ועוד לא שילמת.
מעבירה שיר בנגן שלי ומביטה דרך החלון.
גוש עבה וגדול עולה בגרוני כמו בלון מלא בהליום ודוחק דמעות קטנטנות לאורך לחיי.
אני בוכה,לא חשבתי בכלל שאני אבכה על המקרה הזה,מקרה שהרבה יפרשו כירידה אחת קטנה על מישהו לא חשוב,
ירידה שקורה לכל אחד כמעט בכל יום, אבל אצלי,זה חדר,ומילים יכולות להיכנס עמוק לתוכי ולחולל אפלה וחורים שלא יתמלאו חזרה,
אולי,ביום מן הימים...
אולי,ביום מן הימים,
יתמלאו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
