הגעתי למסקנה, שיש כל כך הרבה דברים בחיים שאני מכורה אליהם..

דברים שאני לא יכולה לשלוט בהם..

מאיפה זה בא? הרצון לעבור משהו שוב ושוב..

הרצון לראות מישהו..

לראות משהו...

לעשות משהו שאי אפשר בלעדיו...

טוב נו, גם עם זה נחיה.

אני לא אוהבת את העובדה שאני מכורה לדברים.

יהיה לי יותר קשה בלעדיהם, ויום אחד לא יהיה לי אותם.

אני מכורה לסיגריות.

אני מכורה לקול של אלעד בטלפון.

אני מכורה לאלעד, באופן כללי.

אני מכורה למורין.

אני מכורה לטלפון.

אני מכורה ליהודים.

אני מכורה לשיחות עם רסק.

אני מכורה...

לא אוהבת את זה.

יכאב לי לאבד את זה.

את מורין איבדתי כבר פעמיים... אני לא יכולה בלעדיה.. היא החברה הכי טובה שלי... התמכרות דיי חולנית.

את אלעד לא איבדתי... עדיין. לא יכולה לתאר את עצמי מאבדת אותו.

סיגריות.. הרגל מגונה שהייתי רוצה להיגמל ממנו... נו טוב, לפחות משהו אחד שאני לא מכורה אליו באופן חיובי.

אבל היי, יש דבר כזה התמכרות חיובית?

אני לא מדברת על התמכרות ללימודים ודברים שבאמת יועילו בעתיד..

אני מדברת על התמכרות, ממש התמכרות, כמו סיגריות.

היא יכולה להיות חיובית....? זה נראה לי רק הורס לאט לאט, עד שבסוף אתה מגלה שכל החיים היית מכור..

ואז נשארת בלי כלום.

יכול להיות.

אני צריכה עוד לחשוב על זה.

בנתיים אני נשארת עם הפאקים שלי ועם ההתמכרויות שלי.

לא שיש לי ברירה אחרת...