נמאס לי מהכל.
מהמשפחה
מהבית ספר
מהכיתה
מהחברים
מאנשים בכללי
מעצמי
מהציונים המחורבנים שלי
מזה שצריך ללמוד לכל דבר
שצריך להבחן על כל דברים
בין אם זה מתמ או איך אני מתנהגת במצבים אקראים
נמאס לי מרגשות
ממחשבות
מזה שאני צריכה לנחש איך כל אחד חושב
ואיך אני אמורה לעודד אותו/לשעשע/להקשיב.
ולי אף אחד לא מקשיב, גם כשאני מספרת
זה נראה כאילו לא ממש אכפת להם וישר משנים נושא.
נמאס לי מזה שחושבים שאני לא נפגעת
מזה שמתעלמים ממני
מזה שאני לא מספיק מעניינת ומלאת ביטחון בשביל להיות חברה של חבר'ה כל שהיא.
נמאס לי מהבית
מהחדר
מהמחשב
מהפלאפון.
דייייייייייייייי אני רוצה למות ולקום לעולם חדש, עם אנשים חדשים, עם חיים חדשים.
כן, אולי יש ילדים רעבים שאין להם קורת גג ולחם לאכול.
אבל זה אומר שאסור לי להרגיש רע ?!
אני לא יכולה לסבול יותר.
לא את עצמי
לא את ההורים
את החברים.
אף אחד.
קשה להאמין שלפני שבוע הייתי מאושרת.
עוד יותר קשה להאמין שחשבתי שזה ימשך להרבה זמן
אני פשוט רוצה לזחול לאיזה חור ולמות שם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Just...Sandra
