נערה מתבגרת - סיפור בהמשכים .

 " אני רק אומרת שמאז שאת ולירון כל הזמן ביחד את לא מתייחסת אליי "

" אויש רותם, תעשי לי טובה ואל תתחילי עם הסצנות קנאה האלה שלך, את יודעת שאני לא סובלת את זה " אמרה שנאל ופתחה את דלת ביתה והשתיים נכנסו.

" את לא מרגישה שהתרחקנו ? " שאלה רותם

" איזה התרחקנו, את כל היום שורצת אצלי בבית כמו איזו מתנחלת מגוש קטיף "

" וגם שאני באה אלייך את מדברת איתי רק ורק על לירון, על מה הדבר הבא שנעשה לה, איך נפריד בינה לבין יותם וכל הבולשיט הזה, לא נמאס לך ? "

" רותם " נזפה בה שנאל

" תשתקי ! " אמרה באותו הטון " את יודעת שמה שאנחנו עושות חשוב לי, ועד עכשיו הייתי בטוחה שגם לך " אמרה בטון רגוע יותר .

" זה לא שזה לא חשוב לי, אני פשוט לא מרגישה שהתוכנית הזאת מתקדמת לאנשהו, כל פעם אותו הדבר ! אנחנו גורמות למריבה בניהם ואחר כך הם משלימים, ועוד הפעם אותו הדבר, אנחנו מסכסכות בניהם והם משלימים, מה האלה ? "

" אל תשכחי מה יש לי כאן " אמרה שנאל ונופפה בפלאפון שלה ביד מורמת כלפי מעלה.

" מה.. " תהתה רותם וניסתה להזכר

שנאל לחצה על לחצן ההפעלה בפלאפון וההקלטה נשמעה.

" ' אני לא אוהבת אותו בכלל, אני רק משחקת בו . הוא פגע בי ? עכשיו הוא יאכל אותה,

אני יעשה הכל בכדי שהוא יפגע, אני ישחק בו, ישחק כאילו אני מאוהבת בו .

אבל כשיגיע הרגע הנכון, אני יפגע בו בבום, והוא לא ידע מאיפה זה יבוא לו, וחוץ מזה ..

יש לי מישהו אחר, הרבה יותר שווה ממנו' "

" נו ? אז למה את מחכה עם זה ? " שאלה רותם

" את ההקלטה הזאת אני ישלח ליותם ברגע שאף אחד לא יהיה לצידה, ברגע שהיא תהיה הכי שבורה, מבפנים ובחוץ, ותחשוב שיותם איתה, הוא יעזוב אותה, הכל יבוא אליה בבום " חייכה שנאל

" ומתי הזמן הזה יגיע ? "

" מתי היום שכל בית הספר מתכנס באותו מקום ? "

" אמ, טקס יום הזכרון ? "

"  טקס יום הזכרון היה כבר רותם, משהו שיותר קרוב ? "

" אמ.. היומולדת שלך ? "

" המחזמר רותם, המחזמר ! "

" ובקשר ללימודים אין לך מה לדאוג, אנחנו מפסידים בסך הכל יומיים, חישבתי את הכל" יותם המשיך להסביר לאימי על הטיול לאנגליה.

" אם זה ככה, אז אני לא רואה סיבה שלא " חייכה אימי

" אבל אמא, את בטוחה שזה בסדר ? כאילו.. מבחינת המצב שלך "

" בטוחה, המצב שלי לא צריך להדאיג אותך, אני בסדר, תיסעו תהנו לכם "

מיה דפקה על דלת ביתה של שנאל וחיכתה לתשובה.

" שלום " חייכה אל אימה של שנאל כשפתחה לה את הדלת.

" מה שלומך חמודה ? " שאלה ומיה הנהנה בראשה ועלתה לחדרה של שנאל.

" או, טוב שאת נזכרת לבוא באמת " אמרה שנאל בציניות ומיה התיישבה על הפוף הורוד והגדול שהיה בפינה החדר.

" מצטערת היו לי כמה סידורים ו.. " החלה לומר מיה

" את לא מבינה שאנחנו צריכות להוציא עוד עיתון, כולם מדברים עליו עכשיו, מחכים רק שיצא עוד עיתון בכדי שיוכלו לקרוא את הרכילות החמה ביותר, ואת בסידורים המשעממים שלך " אמרה שנאל

" אני באמת מצטערת, אני .. "

" במקום להצטער כל הזמן, לכי ותשיגי רכילות " התפרצה שנאל בדבריה

*-*

' היא רוצה רכילות, אני ישיג לה רכילות ' חשבה לעצמה מיה בדרכה מביתה של שנאל.

היא עברה ליד ביתה של לירון ועלה במוחה רעיון.

היא התכופפה מאחורי השיחים שבחצרה של לירון, מכוונת את מצלמת הפלאפון לכיוון החלון ומחכה.

עליתי לחדרי מותשת מעייפות למרות שהשעה הייתה רק 9.

לאחר שהתקלחתי התעטפתי בחלוק בצבע תכלת והתיישבתי על כיסא המחשב .

הדלקתי סיגריה ופתחתי את החלון.

מיה לחצה על כפתור הזום בפלאפון שלה והבחינה בלירון יושבת ליד החלון כשהיא עטופה רק בחלוק.

היא צילמה כמה תמונות והמשיכה להסתכל ולחכות שלירון תוריד את החלוק וכך תוכל לצלם את כל הגוף שלה.

היא לא חשבה באותו הרגע על לירון, על הנזק שיגרם לה לאחר שכל בית הספר יראה אותה ערומה.

היא חשבה על עצמה, על איך שנאל תתגאה בה וסוף כל סוף תגיד לה משהו טוב ותעריך את מה שהיא עושה בשבילה.

לפתע הבחנתי במין פלאשים שחוזרים על עצמם מכיוון השיחים.

הסתכלתי מבעד לחלון וראיתי מישהו שיושב שם ומצלם אותי.

לא ידעתי מה לעשות, אך מה שבטוח הוא הצליח להכניס אותי לפאניקה.

אם דויד הצליח לברוח והוא עוקב אחריי ? אם זה איזה אנס או רוצח שרוצה לפגוע בי ?

הוצאתי את ראשי מהחלון הגדול בכדי לנסות לראות מי האיש שמצלם אותי.

' סוף סוף היא יוצאת ' חשבה לעצמה מיה כשראתה שלירון הוציאה כמעט את כל גופה מהחלון.

מבלי שלירון שמה לב, החלוק התחיל לגלוש מגופה .

היא צילמה כמה תמונות וברחה משם.

ברגע שהתכופפתי כדי לראות מי זה, החלוק נפל מגופי ומיד הרמתי אותו חזרה.

הוא התחיל לרוץ, אני לא חושבת שהוא הספיק לצלם משהו .

הבחנתי בשיער הארוך של אותו אחד, והבנתי שזה לא דויד ובכלל לא גבר.

" את הולכת להיות גאה בי " פנתה מיה לשנאל כשנפגשה איתה ועם רותם, והן התחילו בדרכן לבית הספר.

" נו, מה כבר עשית ? " השיבה שנאל והפגינה חוסר התלהבות.

" לא מגלה, זאת הולכת להיות הפתעה, תחכי שנפרסם את העיתון ואז תראי " אמרה מיה בחיוך.

" אז אם את לא מתכוונת לספר לנו עכשיו, למה את אומרת לנו את זה ? " אמרה רותם בעודה מחפשת את הפלאפון המצלצל בתוך התיק.

" פניתי לשנאל, לא אלייך " השיבה מיה.

*

רותם : " הלו " ענתה לאחר שמצאה את הפלאפון.

" היי, הרבה זמן לא דיברנו "

רותם : " רועי ! " קראה בשמחה

רועי : "  מה קורה איתך, למה את לא מחזירה לי טלפונים ? "

רותם : " אני לא יכולה לענות לך על זה עכשיו "

רועי :  " בגלל חברה שלך, נכון ? "

רותם : " נדבר על זה אחר כך "

רועי : " אני יבוא לאסוף אותך אחרי בית הספר, מתי את מסיימת ? "

רותם : " ב2, תתקשר אליי שאתה מגיע "

רועי : " מצוין, אז נדבר "

*

" שוב רועי ? עד שנפטרת ממנו הוא חזר, אני לא מבינה איך אפשר להיות כזה אטום "

" אבל שנאל " אמרה רותם אך שנאל המשיכה בדבריה מבלי להתייחס לרותם

" הוא לא מבין שאת לא רוצה אותו ? את מסננת אותו כל פעם.. "

" שנאל, אני כן רוצה אותו ! " אמרה רותם ושנאל עדיין המשיכה לדבר

" והוא ממשיך להתקשר, הוא פשוט חופר, אין לילד הזה גבולות, תגידי לו שאת לא רוצה אותו ושיעוף לך מהחיים, או שאת מעדיפה שאני יעשה את זה ? "

" שנאל, אני כן רוצה אותו ! "

" מצוין, אז תביאי אני י.. "

" את מה ? " המשיכה לומר והפעם הופתעה

" אני כבר אמרתי לך את זה בכל שיחה שלנו, אבל את כמו קיר, פעם אחת תקשיבי למה שאני אומרת לך. אני רוצה אותו ! "

" את הג'וק המגעיל הזה ? "

" כן, אז הוא לא מלך היופי, אז מה ? הוא ג'נטלמן, מפנק, מרגש.. סוף מישהו באמת אוהב אותי, מישהו מקסים, שכל בחורה הייתה רוצה חבר כזה. למה שאני יסתכל על יופי אם האופי הוא מה שחשוב בסוף ? "

" לא מלך היופי ? את צוחקת עליי ! הוא דומה לג'וק . פשוט ג'וק, איזה מטר הוא ? 60?" אמרה שנאל

" אולי די ? " צעקה מיה " די לריב "

" אנחנו לא רבות, אני מייעצת לה לעשות את הדבר הנכון והיא לא מקשיבה לי ! תקני K400 ותרססי את הג'וק הזה ממך, אני אומרת לך רותם, הוא לא בשבילך . "

" עזבי, אין לי כוח לדבר על זה עכשיו. מה רצית לספר מיה ? "

" אמרתי לכן, אתן תגלו כשהעיתון יתפרסם " אמרה מיה והשלוש נכנסו לתוך בית הספר.

נכנסתי לבית הספר וכשנשמע הצלצול נכנסתי לאולם החזרות למחזמר שמתקיים בחודש הבא.

התיישבתי על כיסא מרופד ליד המורה.

התאכזבתי שאני לא יכולה להשתתף במחזמר, הרגשתי חיבור מיוחד לכל מה שקשור בלהופיע לפני קהל, אם זה לשיר לרקוד או לשחק, פשוט רציתי לעשות את זה מבלי לדעת מה היכולות שלי.

לאחר שהשכבה נכנסה לאולם התחילו בחזרות, המורה מדי פעם נתנה כמה הערות.

" המורה, לירון בנאי נמצאת ? " נכנס תלמיד מכיתה ט' ופנה אל המורה.

" למה אתה צריך אותי ? " שאלתי

" אמא שלך בחדר המזכירות, היא מחפשת אותך "

" תצאי " אמרה המורה ויצאתי מהאולם.

הלכתי למזכירות ואימי הייתה שם.

" אמא ? מה את עושה פה ? "

" השוטר בוכמן התקשר אליי, הוא אמר שהוא מקדים את החקירה ושנגיע בעוד כרבע שעה לתחנה "

" טוב, אני לא עומדת בזה יותר. אני חייבת לספר לכן " אמרה מיה אל רותם ושנאל והן התיישבו בכיסאות הקפיטריה.

" נו, תראי " אמרה שנאל ומיה נכנסה לתמונות בפלאפון שלה.

" מה זה ? " אמרה שנאל וחטפה למיה את הפלאפון מהיד

" די, לא נכון ! זאת לירון ? " אמרה שנאל וחיוך עלה על פניה

" אכן כן, זאת לא אחרת מאשר לירון " חייכה מיה

" מה זה ? תראו לי " אמרה שובל ולקחה לשנאל את הפלאפון מהיד

" איך יש לך את התמונות האלה ? " שאלה שובל המומה

" בואו נגיד שהייתי צריכה להיות בין השיחים במשך כמה שעות בשביל להשיג תמונות כאלה"

" אתן לא הולכות לפרסם את זה בעיתון, נכון ? " שאלה שובל

" אני עשיתי את העבודה שלי, עכשיו זאת ההחלטה של שנאל " אמרה מיה

" ואני לא חושבת ששנאל תוותר על דבר כזה " המשיכה לומר

" ואנחנו נפרסם את זה בעיתון, ועוד איך נפרסם את זה " אמרה שנאל

" נו, אני גדולה או לא גדולה ? " שאלה מיה בגאווה

" באמת בזמן האחרון התחלת לעלות במימדים שלך, תתחילי לאכול פחות " אמרה שנאל ומיה הורידה את החיוך מפרצופה

" אתן לא נורמאליות.בסדר אז אנחנו מפרסמות רכילויות, אבל כאן ממש הגזמתן. לפרסם תמונה של לירון ערומה ? זאת כבר עברה " אמרה רותם

" כל מה שאנחנו עושים זה סוג של עברה, אבל אנחנו בכל זאת עושים את זה, נכון ? " אמרה שנאל

" ומה אם יגלו שאנחנו פרסמנו את זה ? יכולים להזמין לנו משטרה, את יודעת שאסור לעשות דברים כאלה. " אמרה רותם

" אם תשתקי, לא יגלו " אמרה שנאל

" ותחשבי על לירון עצמה, עם כל השנאה שיש לנו ובמיוחד לך כלפיה, זה כבר ממש מוגזם. כל התלמידים יראו אותה ערומה, זה לא ממש נעים " אמרה רותם

" כן, זה לא נעים במיוחד בגלל הגוף שלה, את יודעת.. היא לא רזה במיוחד " צחקה שנאל

" לדעתי היא דווקא כן רזה " אמרה רותם ושמה את ידייה על השולחן בחוזקה

" הופה, מה קרה ? מישהי פה התחילה להגן עלייה " אמרה מיה וישר הפנתה את מבטה אל שנאל בשביל לראות את תגובתה

" כן, באמת מה קרה רותם ? התחלת לשכוח שלירון היא ל-א באמת חברה שלנו ? או שאת רוצה לספר לי משהו ? " אמרה שנאל

" זה לא קשור, היא לא חברה שלי והיא גם לא תהיה. אבל לפרסם תמונה שלה בעירום כמעט מלא זה כבר משהו אחר, זה פשוט לא יפה. אין קשר אם אני אוהבת אותה או שונאת אותה "

" את יודעת משהו, רותם ? " פנתה אליה שנאל

" מה ? "

" את השתנת. מאז כל מה שקרה עם לירון נהיית ממש שונה, יוצאת עם חרקים, מתחברת עם זונות .. מה קרה לך ? " אמרה שנאל ומיה השמיעה גיחוך אך ששנאל הסתכלה עליה במבט עוין ישר הורידה את החיוך מפניה.

" אני לא השתנתי, אני פשוט למדתי להוציא את מי שאני החוצה. להיות עם מי שלי טוב, ולא לחברות שלי. אני לא אמורה לצאת עם מישהו שחברה שלי אוהבת, כי את זה היא יכולה לעשות בעצמה. אני צריכה לצאת עם מישהו שאני אוהבת, שאני רוצה.

בסופו של דבר אני זו שנכנסת איתו למיטה, לא חברה שלי "

" אני לא אומרת לך לא לצאת עם בחורים, אני רק אומרת לך לא לצאת עם איזה ערס

מצוי, חבל, את זו שבסוף תפגע ותצדיקי אותי, ואת תראי "

" אני לא יודעת מה להגיד לך .. "

" אז אל תגידי, פשוט תעשי. תעיפי אותו וזה הכל. " אמרה שנאל

" ואם אני לא יעיף אותו, מה זה ישנה לך ? "

" רותם, היינו בשיחה הזאת אלפי פעמים. אם את לא תעיפי אותו, כל אחד יעשה את השיקולים שלו ופשוט.. תמשיכי להיות איתו אבל .. תשכחי ממני "

" מה ? מה זה קשור בכלל אחד לשני ? "

" אני אמרתי את שלי. עכשיו תעשי מה שאת רוצה. "

-*-

שובל יצאה מבית הספר ומייד זיהתה את מכוניתו של רועי.

היא נכנסה למכונית.

" הי נסיכה " חייך ונשק לה בשפתייה

" רועי ! לא פה " אמרה והזיזה את ראשה

" למה לא פה ? "

" אנחנו צריכים לדבר "

" בית קפה מתאים לך ? " שאל

" מתאים לי " אמרה והם נסעו לבית קפה נחמד בדיזנגוף.

" תקשיב רועי, אני לא חושבת שהקשר בנינו כל כך מתאים " אמרה שובל בצער.

" את משגעת אותי שובל, את חייבת להפסיק להקשיב לחברה הזאת שלך, תעשי מה שהלב שלך אומר, לא מה שהיא אומרת. זאת בחירה שלך, לא שלה "

" זה בדיוק מה שאני אמרתי לה "

" נו, אז מה הבעיה ? "

" אז זהו, שהיא לא הסכימה איתי והיא אמרה לי לבחור "

" לבחור במה ? " שאל

" בקשר שלי איתך או.. בקשר שלי איתה "

" ובחרת בה " קבע

" אני מצטערת רועי, אני רוצה שנמשיך להיות ביחד, אני אוהבת אותך אבל .. "

" אז אין אבל פה. אם את אוהבת אותי כמו שאת אומרת, היא לא צריכה להוות בעיה, אם היא חברה שלך היא לא תוותר עלייך בכלות כזאת, כמו שאת עכשיו מוותרת על הקשר שלנו"

" אין, היא קשה כמו אבן. היא לא מוכנה שנהיה ביחד, היא אומרת שאתה ערס מצוי ו.. "

" והיא בכלל לא מכירה אותי ! מתי תביני שהיא לא יכולה להחליט עלייך, את מתנהגת כאילו היא אבא שלך "

" זה יותר מורכב מזה ואתה יודע "

" יודעת מה, אם את לא רוצה שנהיה בקשר לא נהיה, אני לא מכריח אותך. אבל זה יהיה פשוט חבל, זה פספוס אם אנחנו לא נהיה ביחד רק בגלל שחברה שלך לא מתה עליי, והיא אפילו לא מכירה אותי.

את לא חושבת שהיא קצת מקנאה ? "

" מקנאה ? במה יש לה לקנ.. "

" במה יש לה לקנאות ? שחברה שלה מצליחה יותר ממנה, שאת זו שיש לה חבר שאוהב אותך באמת, שבאמת רוצה אותך ומוכן לעשות הכל בשבילך, ולה אין מישהו כזה.

את מצליחה יותר ממנה, והיא רק מנסה להרוס לך את זה במקום לפרגן לך. "

" זה ממש לא נכון, היא פשוט לא אוהבת אותך, והיא חושבת שאתה לא מספיק טוב בשבילי"

" ומאיפה היא יודעת מה אני ? היא לא מכירה אותי, היא ראתה אותי פעם אחת במועדון, באותו היום שהכרנו. לא יצא לה לדבר איתי והיא כבר מחליטה שאני לא טוב בשבילך "

" אתה לא מכיר אותה, יש לה אינטונציות טובות, היא תמיד צודקת " אמרה רותם

" אז מה את באה להגיד לי, שאני באמת לא מספיק טוב בשבילך ? "

" זה לא מה שהתכוונתי להגיד, היא פשוט חושבת שהיא צודקת בהכל, היא בסך הכל רוצה לטובתי. "

" היא מקנאה בך רותם, מ-ק-נ-א-ה בך ! איך את לא רואה את זה ?! "

" היא לא מקנאה בי, תפסיק לדבר שטויות, איך אפשר לקנא בי ? היא יותר יפה ממני, יותר מצליחה ממני, יש לה גוף יותר יפה, שיער יותר יפה.. היא פשוט יותר טובה ממני בהכל. תאמין לי שאם הייתה מכיר אותה היית מבין "

" טוב, אני לא מוכן לשמוע אותך ככה יורדת על עצמך. " אמר וקם ממקומו

" חכה רגע, רועי " אמרה רותם ותפסה בידו

" מה ? " הפנה אליה את ראשו

" חכה, עוד לא סיימנו לדבר " אמרה והוא התיישב חזרה

" אין לך מודעות עצמית, וזה חבל "

" מה זאת אומרת ? "

" את לא מבינה כמה את יפה, כמה את איטלגנטית, כמה את חמודה .. חבל, פשוט חבל שאת לא מודעת לכך "

" אני אולי מה שאתה אומר, אבל היא הרבה יותר ממני, תאמין לי. "

" ומי הכניס לך את הג'וק הזה לראש, היא ?! "

" מצחיק " חייכה " היא קוראת לך ג'וק "

" את רואה, נוסף לכל היא גם ילדותית "

" כל הבנים מסתכלים עליה, לא עליי " אמרה והורידה את ראשה

" וחוץ מזה, היא כל הזמן אומרת שבחיים לא יסתכלו עליי אם אני לא יוריד כמה קילוגרמים, או אם אני לא יעשה זה ויעשה זה, היא פשוט כל הזמן אומרת שהיא יותר יפה, שהיא יותר מוצלחת, והיא צודקת "

" לא רותם, לא. את טועה, היא גורמת לך לחשוב שהיא צודקת, אבל היא לא.

היא רק מורידה לך את הביטחון ואת הערך העצמי, ככה היא חושבת שהיא משיגה אהדה, בכך שהיא יורדת על אחרים "

" אני באמת יפה לדעתך ? " שאלה בחשש והסתכלה ישירות לעיניו

" יותר מיפה, את מדהימה רותם, מדהימה. רק חבל שאת לא מודעת לזה."

" תודה " חייכה ולחייה נעשו אדומות

" אף פעם מישהו לא דיבר אליי ככה, לא אמר לי כמה שאני יפה, חכמה ו..ופשוט לא העריך אותי כמו שאתה עושה "

" כי את אף פעם לא נתת שיעריכו אותך ככה, את כל הזמן היית עסוקה בחברה שלך,

ולא הראת את היופי האמיתי שלך."

" אתה צודק, אני צריכה להתחיל להקשיב לרצונות שלי, אתה פשוט.. פשוש מדהים. מה היא מבינה בכלל ? אני החלטתי, אם היא רוצה לוותר על החברות בנינו, שתוותר. " אמרה בלב לא שלם וקירבה את ראשה אליו, והם התנשקו.

מיה הקלידה במחשב את כל הרכילויות שאספה .

וליד הכותרת ' הרכילות החמה ביותר ' שמה מספר תמונות שצילמה את לירון, ומבין היתר את התמונה שהיא ערומה.

' אכן תמונות קשות ' כתבה ליד התמונות והדפיסה את הדף.

למחרת היא קמה מוקדם בבוקר בכדי להספיק לפזר את העיתון ברחבי בית הספר ובין היתר לתלות אותם על התאים האישיים של חלק מהתלמידים.

הגעתי לבית הספר וראיתי כמה ילדים מסתכלים בעיתון.

" שוב זה " מלמלתי לעצמי וגלגלתי את עייני .

הרמתי את אחד מהעיתונים על הרצפה והתחלתי לקרוא ברפרוף.

הגעתי לרכילות החמה ביותר, ונדהמתי כאשר ראיתי תמונה שלי כשהחלוק נופל מעליי ופתוח לרווחה.

-   כעבור חמישה ימים -

" בבקשה תתעורר, יותם .. " לחשתי,שפתיי נעשו כחולות עד שלא יכולתי להרגיש אותן.

" אני לא רוצה שככה זה יגמר, אני כל כך לא רוצה .. בבקשה, אלוקים, אני לא רוצה שזה יהיה הסוף" אמרתי ומשכתי באפי " אני לא רוצה.  " לחשתי בקול צרוד ובקול האחרון שהצלחתי להוציא מפי.

ניערתי אותו בחוזקה, למרות שאת כפות ידיי הפסקתי להרגיש ממזמן.

שמתי יד על מצחו, הוא היה קפוא.

נשענתי אחורנית ולא ידעתי מה לעשות, פחדתי לחכות עד אור הבוקר, פחדתי שעד אז יהיה מאוחר מדי.

אך לאט עייני נסגרו, לא הצלחתי להחזיק אותן פתוחות.

פחדתי שאירדם ולא אתעורר עוד.

הצמדתי את ראשי לראשו של יותם, לפחות שנקיים את ההבטחה שלנו, למות יחד.

- לפני חמישה ימים -