אז זה יהיה בצורת סיפור אבל זה בעצם מה שבאמת קורה לי בחיים:)
החלטתי שבא לי על זה..חשבתי כבר מזמן והיום-מיישמים!
אז אני במכון כושר המגניב והחדש שנפתח אצלנו בעיר ובהתחלה זה היה נורא מרגש.
סוף סוף החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולהוריד במשקל-נו באמת עד שנפל לי האסימון!
הייתי מאושרת,שנה לקח להם לפתוח את המכון וכל פעם הציפייה גדלה וגדלה.
כמובן שזאת לא הבעיה-פתרון-משהו היחיד בחיים שלי...אבל היה שלב שזה באמת היה העיקר כי סוף סוף הרגשתי מוכנה באמת..ולא מוכנה של "אני אעשה לעצמי הנחות מידי פעם(הכוונה אני אטחן)ואז אלך להוריד במכון" אלא מוכנה בכיוון של "אין הנחות!אני עושה את זה עד הסוף!"אז הצפוי הוא שאני אתרגש.
בינתיים ניסיתי לא לאכול יותר מידי והתחלתי כל יום אחרי הב"ס ללכת ברגל-נו כמה נחמד לי:)
ובתכל'ס זה עזר-לא הרבה כי זאת הייתה הפעילות היחידה שלי אבל עזר וזה עדיף מכלום.
כצפוי,כשנרשמים למכון כושר לא חושבים שכולם שם במטרה להוריד במשקל,יש כאלה רוצים לחטב,לשמור,או פשוט בגלל סיבות בריאותיות כאלה ואחרות..וכמובן יודעים (וזה בכוונה מודגש) שיהיו שם מאמנים-חתיכים לצורך העניין.
כשמגיעים למכון נוכחים לדעת שזה באמת ככה ואפילו מפנטזים(או שזאת רק אני)?.
אגב-אני לא פרה...ואין לי יותר מידי להוריד אבל מה שיש יש והוא שם.
-><
מעבר חד:
בחופש הגדול האחרון החלטתי שנמאס לי מאנשים מסויימים ושפשוט עדיף להתרחק.
אנשים שעושים לי רע,שלא טוב לי בחברתם,אנשים שכל רצונם הוא למשוך תשומת לב ולהעפיל עלייך-למרות שאנחנו כביכול חברות וכל שאר הדברים הכל כך "מגניבים" האלה.
האמת שזה עשה לי רק טוב ומאז הכול יותר טוב לי.
אני חושבת שלאותם אנשים רק נהיה רע יותר....אותם אלה שהיו "שולטים" כל כך פתאום נדחקו לצד...כי מה לעשות..זה לא שרק אני מרגישה את היחס זה גם האחרים וזה לא מוצא חן בעיניהם.
כמובן שאותם אנשים הם כמו החיות בטבע-צריך לשרוד ומין הסתם לרמוס אחרים כי אחרת אי אפשר לשלוט.
אז היו ניסיונות לדחוק אותי הצידה,לקחת ולהרחיק ממני אנשים ולקרב אותם אליהם בכוונה שכנראה...לא כל כך מבינים...
מה שכנראה הם לא הבינו-שבגלל שאני זאת אני ואני מודה אני אחלה של בנאדם ואני לא מנסה להשוויץ...
אני אחלה של בנאדם,אני סחבקית וגם אם יורדים עליי-אני אצחק,מכל דבר אני עושה בדיחה וגם כשאני בוכה אני צוחקת ותמיד מנסה להרגיע את האחרים כשאני בעצמי משתגעת.
אז כן-אולי החמאתי לעצמי טיפה יותר מידי אבל זה היה רק למען ההדגשה(שוב).
אותם אנשים הבינו שלא יילך להם..ולאט לאט ויתרו מה שכמובן מצא חן בעיניי.
הרי לא עשיתי כלום..פשוט התרחקתי ולנסות לדבר איתי לא עזר כי החלטתי סופית שלא וכשזה קורה זה באמת סופית.
זה באמת אנשים שהיו פוגעים בי בלי בכלל לשים לב...אבל אני אף פעם לא מראה חולשה אז כנראה שזאת גם אשמתי שלא סתמתי להם את הפה.
האמת שאי אפשר ממש לתאר כי זה לא סתם דברים...דברים שכנראה מהצד נראים בכלל חסרי חשיבות ומטומטמים אבל הם ממש לא.
למשל הדבר הכי קטן והכי מעצבן בעולם-
הבנאדם הראשי שממנו התרחקתי(תודה לאל ולכל אלוהיו)..יש לו\לה מין אובססיה תמיד ללכת באמצע אם הולכים בשלישייה..
עכשיו-לכו תבינו!!כאילו פאק~!
מה הקטע שלך?
הוא\היא כל הזמן נדחפים לכל מקום,מנסים להשיג את כולם בהכול..ואתם יודעים מה הקטע?
שהיא\הוא לא כל כך טובים כמו שהם חושבים והם חיים באשליה.
וההורים שלו\שלה?
בכלל מפנקים בצורה בלתי ניתנת לתיאור..
מחמאות בלתי פוסקות על כמה שהוא\היא יפים,טובים,חכמים(לא!),מקובלים וזה...וכל הזמן מנסים לדחוף את הבנאדם לכל מקום כאילו בישביל פופולריות...וזה כל כך דפוק!!
לא נותנים לה\לו לצאת לשום מקום כי זה מסוכן,ושם לא כיף(מאיפה לעזעזאל אתם יודעים?),ופה לא ממולץ...וכל שטויות למיניהם.
עכשיו שאני כותבת את זה אני חושבת על כמה זמן אפילו לא התעסקתי בזה ועכשיו זה פתאום שוב עולה לי במחשבות.
וזה כזה טוב שסוף סוף נפתרתי מזה!אלוהים!!!
ויש עוד אבל זה סתם ארוך ובתכל'ס קשה להבין אם לא נמצאים בסיטואציה בגלל שסיפרתי לאנשים והם לא האמינו.
מעבר חד נוסף:
באותו זמן התחברתי עם מישהי אחרת שבאותו קיץ לפני שהחלטתי להתרחק מהאחר\ת רבנו איתה ממש קשה.
לקח לנו זמן להשלים למרות שידעתי שבסופו של דבר זה יגיע כי זה כל כך דבילי וזה כל כך צפוי.
ואני בכלל מסוג האנשים שבחיים שלי לא רבתי עם מישהו ואני בכלל לא מנסה.(הכוונה בלריב כאילו לא לדבר איתו וזה).
הבנאדם האחר שהיה חש מנהיג החליט שהוא רוצה לנדות אותה מהחברה ואני כאילו...מה?!?!
בני כמה אנחנו שנעשה חרם?וחוץ מזה מי היא בכלל?
אז רבנו...סעמק אז מה?!?
זה כזה מטומטם!!ועכשיו שאני נזכרת אני שוב בעצבים..אני לא מבינה את הקטע פשוט!!
200 אלף בלוגים לא יספיקו לתאר את ההרגשה.
כמובן שלא הסכמתי...וגם החברה השנייה שרבה איתה לא הסכימה אבל השלישית בשלה.
והיה קטע שהיא כאילו הייתה מארגנת את כל היציאות אז היא פשוט לא הייתה קוראת לה והייתה גורמת לאנשים לא להודיע לה.
עכשיו-גם אנחנו מניאקיות לא מדברות איתה וזה..והיא די הייתה מנודה..והחופש גדול פאקינג נדפק לה!
אני אפילו לא רוצה לתאר את ההרגשה..כי זה בטוח לא היה נעים...בכלל.............!
אז עכשיו..אני ממש מרוחקת עם אותו בנאדם מהקיץ ודווקא הבחורה שרבנו איתה גיליתי שהיא בנאדם לגמרי מקסים..אבל עדיין מה שהיא עשתה באותו קיץ היה חרא לגמרי אז אני לא סומכת יותר על אף אחד לחלוטין.
בואו נסכם-אף אחד לא היה צודק.
ונחזור לענייננו היותר חדשים(מקסימום נעביר עוד מעברים חדים^^)
אז ...................
...........................
...
..............
מ-כ-ו-ן כ-ו-ש-ר!
ואו מרגש!
התחלתי ללכת למכון והכול היה נחמד.
כמובן שעיניי נשטפו כי זה כמו גן עדן לנשים מכול השרירים והיופי שיש שם וכל מיני גברים חמודים עם תחת חמוד ועיניים יפות ושרירים והכול אז איך אפשר שלא לרצות להוריד במשקל אחרי מה שרואים?
השנה נתקעתי עם כיתה של פאקצות(מהסוג החמוד אבל)שלא ממש הייתי מחוברת אליהן בהתחלה...למה?
כובע!!(פאקצות דההה)~!
יום אחד סיפרתי לאחת מהן ההכי חמודה שאני במכון..היא שאלה איפה ומסתבר מה?!!
גם היא נרשמה לאותו מכון!!איזה קטע!!ואו!!שגעון!
אז יאללה-הציעה שנלך ביחד ובאמת הסכמתי.כאילו מה?היא אחלה בנאדם וחבר נוסף לא מזיק לאף אחד..(לא תמיד).
התחלנו ללכת ולאט לאט כאילו מין הסתם היא בגילי...והיא גם שמה לב לדברים שאני שמה לב אליהם(תחת חמוד,עיניים,גוף וכו'),והיא יותר רזה ממני(שיט)ובגלל שיש בה את הפן המזרחי הזה שיעני כאילו מתחבר לכל אחד וזה משהו שרגילים אליו פה ואני קצת שונה(לא אוטיסטית כן...אירופאית יותר) אז לאט לאט מתחילים לדבר עם מדריכים ולפתח קשרים וכאילו ללכת איתה לשם זה להרגיש פחות כזה.
אני כל יום מנסה לשכנע את עצמי שלא,זה לא ככה..וזה די עוזר..
אני מרגישה יותר טוב אבל עדיין לראות אותה מדברת עם מישהו שחשבתי שהוא חתיך וחשבתי שאף פעם לא תהיה לי הזדמנות לדבר איתו או משהו ופתאום היא מקבלת את זה...זה חרא של דבר-תודו!!!גם אתם הייתם מרגישים ככה.
אז נכון שכמה מהם אומרים שלום גם לי אבל עדיין היא לקחה מאמן אישי והווא לא כזה שווה אבל בסדר..וזה פותח לה עוד דלת כי היא מכירה אחד והוא מכיר אותה ואז הוא משבח אותה למרות שהיא לא משהו והיא פדלאה רצחנית(וזה לא מקנאה זה פשוט ככה ואפילו היא מודה)ואז היא מקבלת את שלה....נחוי:S
והיא נראית שקטה אבל היא פאקצה אז מין הסתם שלא....בקיצור זה מעצבן ובתכל'ס נראה לי שככל שאני כותבת את זה אני חושבת על זה פחות ומבינה שזה לא כזה עניין...הם לא מאמני הכושר היחידים בעולם,והם לא האחרונים,ויש יותר טובים...ואני?
באתי במטרה להוריד במשקל..לא לזיין מהצד(למרות שזה מתקבל בברכה:)
כשחושבים על זה לא הכול כל כך נורא..בינתיים ירדתי 5 וחצי קילו וזה ממש ממש נחמד יחסית לזה שזה בשבוע וחצי(סעמק מה אני יורדים בגדול דופקים 10 קילו בשבוע?)ויש לי עוד דברים לעשות אז בהתחלה הייתי רק פעמיים בתוך שבועיים-שגעון.
וסבתא שלי...בבית-חולים.
הסבתא הכי כוסית בארץ:)
אני אוהבת אותה אבל יש לה סכרת ולמי שיש ניסיון בזה או מישהו במשפחה עם סכרת יודע שזה מטריף!!כי בנאדם משתנה,יותר עצבני,חסר סבלנות,כל דבר קטן מעצבן אותו,חוזר על כל דבר 19797686575746 פעם ומעצבן אותך...בקיצור..זה לא קשה רק לחולה עצמו וזה די מוכח שזה יותר קשה למשפחה של החולה...
היא לא נכנסה לבית חולים בגלל זה אבל המצב שלה היה קשה.
השתחררה אחרי שבועיים והייתה בבית חודש.
עד שהתחילה להרגיש יותר טוב עם דבר אחד קרה משהו אחר והיא שוב נכנסה לבית חולים והייתה שם ארבעה ימים.
עכשיו היא בבית נחה וככה עייפה,בלי כוח,כואב לה ולא יודעת מה...ככה יש לה כוח לצעוק.
איזה סבתא זאת חהחה.
עדיין אוהבים אותה.
בכללי יש לי משפחה מטורללת אבל במובן הטוב-המון חרא תוקף אותנו כן...אבל...אני מנסה להיות אופטימית^^.
עכשיו אני בגיל ההתבגרות וככה אני רואה דברים לבינתיים...אני בטוחה שיום אחד הדעה שלי תשתנה אבל בינתיים זה מה יש...וככה אני מבינה את העולם-השקפת העולם שלי:)
וכן אני חופרת ומי שיש לו כוח לקרוא...מה טוב.
כשמתחילים אי אפשר להפסיק->במיוחד אני...כי אני פשוט 'ני.
אוהבת-
Lu-Jk
להזיע ולהנות מזה!!!
אין ברירה בחיים האלה!!!
(yeah right)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Lu-Jk
