היא עדיין זוכרת שאמה תמיד אמרה שהוא יהיה עבריין. שאין לו עתיד,אבל יש לו פוטנציאל.
"חבל" אמה הייתה מסננת מבין שנייה,והיא הייתה שותקת. מתאפקת שלא לפלוט שהוא הגיבור שלה,שהוא אחר. שונה.
עכשיו הזיכרונות עולים לראשה. בעיניים נוצצות היא מגניבה אליו מבט ומחייכת. זה לא השתנה הרבה,היא קובעת. הוא עדיין הגיבור שלה.
כך היא מצאה את עצמה הולכת לצידו ברחובות החשוכים והריקים מאדם. השעה הייתה כבר אחרי חצות,והדרך הביתה נראתה ארוכה מתמיד. לא שזה הפריע לה,הרי אחרי הכול,הוא לצידה.
"אני לא רוצה לדמיין מה היה קורה אם לא הייתה בא" אמרה כמעט בלחש.
"אל תחשבי על זה" השיב "הרי אחרי הכול אני בסוף באתי,לא?" חייך חיוך כובש. היא חייכה אליו חזרה.
"אני עדיין זוכרת את היום ההוא לפני כמה שנים" פלטה,מסירה את מבטה ממנו,ומעיפה מבט לעבר השמיים. היא אף פעם לא ראתה את הכוכבים נוצצים בצורה שכזו. הם נראו כיהלומים נוצצים.
"איזה יום?" לא הבין.
"היום ההוא שהם הציקו לי,ואתה איימתם עליהם" הסבירה "אתה יודע,מאז אף אחד לא העז לגעת בי. הם פחדו שאתה תעשה להם משהו." הוסיפה,והוא כתגובה גיחך.
"באמת היה להם סיבה לפחד"
"למה הגנת עליי?" שאלה ישירות את אותה שאלה שמאז ומתמיד סקרנה אותה.
כולם ידעו שלתום אלון לא היה אכפת מאף אחד. כולם. אז למה ממנה כל-כך אכפת לו?
"היית עדינה,תמימה..שברירית שכזו" ענה לאחר מספר שניות של שתיקה "חשבתי שאם הם יאחזו בך קצת יותר חזק,הם ישברו אותך" הוסיף "גם שמעתי שאותה תקופה לא הייתה קלה בשבילך" המשיך בעודה מרגישה את עיניו ננעצות בה,בוחנות אותה.
היא השפילה את ראשה,בולעת את רוקה. 'הוא יודע' חשבה,מרגישה את הדמעות עולות לעיניה ואת המועקה עולה בגרונה.
מעטים האנשים שבאמת ידעו על מות אביה ועל כמה הנושא הזה רגיש אצלה. והוא ידע,למרות שלא היה באמת קרוב אליה.
"תודה" לחשה,שוב מודה לו,לאחר שלקחה נשימה ארוכה ונרגעה.
"זה בסדר" לחש לה בחזרה בחיוך מרגיע.
שתיקה השתררה באוויר. עיניה הירוקות בחנו אותו מרגליו עד קצה שערותיו,כמעט ומפשיטות אותו במבטה. היו לו עיניים כחולות נוצצות,עגיל בגבה,ושפתיים רכות ונחשקות אשר פיתתו אותה לטעום את טעמם.
תווי פניו היו כמעט ומושלמים,כאילו מישהו שרטט אותם בקפידה והשקיע עליו מחשבה רבה אי שם למעלה.
אף פעם היא לא הרגישה את אותו הדחף שהשתלט עלייה באותו הרגע. זהו היה דחף בלתי נשלט לגעת בפניו,לנשק את שפתיו ולטבוע בעיניו.
לרגע אחד היא באמת מצאה את עצמה באובדן חושים מוחלט מאותו יופי אלוהי,אך ברגע השני היא התעשתה,צועקת על עצמה שעלייה להשתלט על עצמה.
"יש לך קעקוע" פלטה,לאחר שהבחינה בקעקוע שבצבץ מתחת לשרוולו. הקעקוע היה של קלף האס,דבר שהפתיע אותה במקצת.
"אהבת?" הסתכל בעיניה. אף פעם לא הסתכלו עלייה,כמו שהוא הסתכל עלייה. אף פעם.
"כן" ענתה בכנות,כמעט וטובעת בעיניו "למה דווקא את הקלף הזה? הרי הקלף הזה חזק והוא מנצח את כולם,אבל חוץ מהג'וקר" שאלה
"בדיוק בגלל זה בחרתי בקלף הזה כקעקוע "השיב "אני יכולה לנצח כל דבר,אבל יש דבר אחד שאני לא יכולה לנצח"
"מה זה?" שאלה,סקרנית.
"זה כבר סוד" ענה "אבל אולי פעם אני אספר לך" קרץ לה.
אם היא תגיד שהוא לא סיקרן אותה,זה יהיה שקר מוחלט. היא כל-כך רצתה לדעת מה מסתתר מאחורי אותם עיניים שהצליחו להפנט אותה. מאחורי אותו אחד שהשמועות היו רצים עליו במהירות מסחררת,ואותו אחד שהצליח לעניין כל-כך הרבה אנשים.
מחשבותיה נקטעו כשהשניים מצאו את עצמם מתחת לביתה. "הגענו" מלמלה,מרגישה משום מה אכזבה ורצון עז לחבק אותו כל-כך חזק עד שלא יוכל לעזוב.
ובאמת..לאחר מספר שניות ספורות היא שוב מצאה את עצמה תחת זרועותיו המחבקות,מפתיעה אפילו את עצמה. היא לא ידעה מאיפה האומץ הגיע,הרי אף פעם היא לא עושה את הצעד הראשון,אבל היא לא התעמקה בזה יותר מדיי,והרשתה לעצמה להתענג ממגע ידיו הנעים.
"אני עוד אגלה את הסוד שלך" לחשה לאוזניו בנחישות.
"יש לי הרגשה שזה באמת עוד יקרה" לחש גם הוא באוזניה,בעוד ידיו עולות ויורדות במעלה גבה,מעבירות בה צמרמורת נעימה.
"תשמרי על עצמך,טוב? אני לא יודע איך,אבל תמיד איכשהו את נוטה להיכנס לצרות" הוסיף,מעביר את שערה אל מאחורי אוזנייה.
"אני אשמור" חייכה,חושפת שתי גומות חן.
"לילה טוב,ילדונת" נפרד ממנה בנשיקה על הלחי,ובחיוך ממיס לבבות.
"לילה טוב" לחשה,מסתכלת עליו מתרחק ממנה,ונשבעת ספק לעצמה ספק לו שהיא עוד תחשוף את הסוד שלו,תחשוף אותו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
