.Save us all. Tell me life is beautiful
|
כינוי:
סנופקין :P בת: 33 ICQ: 244347139 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2009
מדרמה לדרמה.
אני לא מרוצה מאיך שהחיים שלי מתנהלים בזמן האחרון.
על הנייר הכל בסדר, הכל הולך לפי התוכנית.
בת'כלס, אני חיה בדרמות. דרמה אחת משכיחה את הדרמה שנייה. דברים לא נפתרים.
הם פשוט פתוחים מחכים שמישהו יבוא וידרוך על הנקודה הרגישה הזאת ושוב הכל יתפוצץ אבל לא יפתר.
איך אני יכולה לפתור את היחס של אנשים כלפי? אלה דברים שלא בשליטתי.
ואני לא מצליחה לחסן את עצמי בפני היחס המזלזל והמילים הפוגעות. טוענים שאני לא יודעת לקבל ביקורת.
אבל כשאומרים לי שאני חיה כמו בטטה פרזיטית זה מעבר ליכולות ספיגה שלי.
עכשיו, ברור שהיא לא אמרה את זה במילים האלה- אבל זה מה שאני קיבלתי מזה.
אני חיה בתחושה שבגלל שבחרתי בדרך אחרת, לא קונבנציונלית אז שופטים אותי ביתר חומרה. וזה נכון.
דורשים ממני הרבה יותר.
ואחרי זה גם סוחטים אותי באמירה של 'אנחנו לא לוחצים עלייך לעבוד'.
על כל דבר שאני עושה היא לוקחת לעצמה קרדיט כי 'אני ביקשתי ממך'. וכשאני טוענת שאני כן עושה ועוזרת מעצמי היא פשוט מתווכחת איתי שזה לא נכון. זאת תחושה זוועתית, לעזור מהמקום הכי כנה ואחרים מכחישים שעשית את זה.
הכי פוגע זה שבכל פעם שאני מנסה לדבר איתה על איך שאני מרגישה היא קוטלת אותי, כמעט תמיד אני מגיעה לדמעות ואף פעם אני לא יוצאת עם התחושה שאמרתי את מה שיש לי להגיד. ועוד בסוף היא זאת שמתעצבנת ונעלבת.
זה כל כך קשה להתמודד איתה. שברוב הפעמים אני פשוט מוותרת כי אני כבר יודעת איך זה יגמר. אני עם דמעות, והיא עצבנית ולא מבינה על מה אני מתלוננת. אז למה? גם ככה אני לא אצליח להוריד את האבן של השלושים טון הזאת מהלב.
אז כבר עדיף לא להגיד כלום ולמנוע התפרצות עצבים מיותרת מצידה ודמעות יקרות מצידי.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
