ואו, חתיכת תקופה.
ולמרות שהסיפור עם הבחור דעך (וטוב שכך כי כמעט התחרפנתי), אני מוצאת את עצמי חושבת עליו.
בלי קשר לכלום, הוא פשוט צץ במחשבותי.
אני חושבת שהשיר הזה נותן לי איזה סגירת מעגל שכזאת. וגורם לי לדמוע.
כי מה לעשות. שהשיר הזה כל כך משקף את כל הסיפור.
לא יכולתי להסביר את התקופה הזאת בצורה יותר ברורה.
On my own
Pretending he's beside me
All alone, I walk with him till morning
Without him
I feel his arms around me
And when I lose my way I close my eyes
And he has found me
In the rain the pavement shines like silver
All the lights are misty in the river
In the darkness, the trees are full of starlight
And all I see is him and me for ever and forever
And I know it's only in my mind
That I'm talking to myself and not to him
And although I know that he is blind
Still I say, there's a way for us
I love him
But when the night is over
He is gone, the river's just a river
Without him the world around me changes
The trees are bare and everywhere
The streets are full of strangers
I love him
But every day I'm learning
All my life I've only been pretending
Without me his world will go on turning
A world that's full of happiness
That I have never known!
I love him
I love him
I love him
But only on my own.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
