"היי גוסטב!" קפץ בשמחה גיאורג כשנכנסתי לביתם של טום וביל. טום ישב בסלון וראה תוכנית מרוצים, ביל שכבה על הריצפה ותקעה את מבטה ביאוש בתקרה הלבנה.
"ביל יקירתי, מה קרה?!" שאלתי בדאגה וניגשתי אליה.
ביל קפצה על רגליה: "אל תקרא לי יקירתי יא הומו אמרתי לך מיליון פעמים שאני בן הונדר דייזל דייבל!"
"ביל!! שוב לקחת לי את העיפרון השחור?!" צעקה גברת קאוליץ.
"אני תיכף אחזיר לך אמא!" צעק ביל.
אמא של ביל וטום נכנסה לסלון, היא הייתה לבושה בשמלה אדומה ועקבים שחורים.
"אמרתי לך מיליון פעם שלא תיגע באיפור שלי!! הרי קניתי לך איפור!! תשתמש רק בו!!"
"זאת הייתה ערכת איפור של דיסני!" צרח ביל "הכל שם ורוד!!"
"מה זה משנה ורוד או שחור... העיקר שאתה הומו" מלמל גיאורג ולמזלו רק אני שמעתי אותו.
* * *
אחרי שהאמא של התאומים הלכה, ביל נשכב בחזרה על הרצפה, טום המשיך לראות טלוויזיה ואני וגיאורג שיחקנו שחמט.
"בשביל מה הגענו לפה בכלל?" אמר גיאורג אחרי שניצחתי אותו "אנחנו צריכים לכתוב שיר, שכחתם?"
"מה אתה חושב שאני עושה?!" אמר ביל בכעס "אין לי מוזה כוסעמק"
"אז שמישהו אחר יכתוב.." אמר גיאורג "אני למשל!"
"לדוגמה?" הרמתי גבה.
גיאורג השתעל והתחיל לדקלם:
"אתם תוכלו לכבוש את אדמתינו
תשתלו עצים על האדמה מלאת דמינו
תאנסו את נשותינו ואת בנותינו
אבל!! לא תגברו על רוחינו!
הו גרמניה אהובתי, לך אקדיש חיי!!
הארץ הגדולה והחזקה
אניף את דגלינו בגאווה
הו ארצי, מולדתי..."
"מה זה הזבל הזה?!" צעק ביל "מה זה הזבל הגרמני הזה למה נראה לך שמישהו יאהב את השירים שלך יא טמבל!!"
"אתה לא תפגע בגאוות מולדתי.." התחיל גיאורג אבל ביל זרק עליו נעל בית והוא שתק.
"גוסטב?" פנה אליי ביל והרגשתי פרפרים בבטן.
"מה?" אמרתי בחיוך דבילי.
"עכשיו תורך להראות מה אתה שווה"
"אבל למה אני?!" זעקתי "למה לא טום?!"
"טום?" קרא ביל אבל טום היה שקוע בטלוויזיה.
"טום!!" צעק ביל.
"טום!!!" צעקנו שלושתינו.
"מה?" הוא הפנה אלינו את מבטו.
"יא עצלן מכוער יא ראש מדוזה תכתוב שיר בן זונה!!"
"היי! אמא לא זונה!" אמר טום בעלבון.
"היא כן!!!" צעקתי כדי לעודד את ביל.
"אתה אומר שאמא שלי זונה?!" הסתכל עליי ביל במבט מאיים.
"אתה בעצמך..." מלמלתי
"יא חזיר מכוער!! שלא תעיז לפתוח את הפה!! למה אני יודע איפה אתה גר!!"
"יא מושפע מ'האלופה'" אמר טום "די לחוש ת'צמך יהודי"
"אתה סתום יא נאצי" אמר ביל
"פאנגירל של ישראל!!" צעק טום וחבט בראשו של ביל באגרטל שהיה על השולחן.
"אמא!!!!!!!!!!! נאצי!!!!!! אעאעאעההה!!!!!!!!!!!!!!!" צרח ביל וטום סתם את פיו.
"אל תצעק מה אתה מטומטם!?"
"בתנאי אחד" אמר ביל כשהתשחרר.
"איזה תנאי?" שאל טום.
"אתה כותב שיר! ולא אכפת לי שאתה אידיוט שאפילו לכתוב את השם שלך אתה לא יודע!!! יש לך חצי שעה!"
* * *
לאחר חצי שעה של עמלה, טום גרר לאמצע הסלון את הספה ונעמד עליה.
"טוב, שיר..." הוא התחיל "שיר של טום קאוליץ."
"על מה השיר?" שאל גיאורג.
טום הסתכל עליו בבהלה ולא ענה.
"תענה כששואלים אותך יא זונה!!" צווח ביל ובעט בספה שטום עמד עליה.
"טוב די אתה לא רואה שהוא מתרגש?!" אמר גיאורג "תתחיל טום" הוא אמר בחיוך.
"שיר. יצירת אומנות, כל שיר הוא אומנות וכל אומנות היא לא רק שיר." אמר טום ברצינות.
"מעניין לי ת'היטלר" אמר ביל.
"את השיר כתבתי אני, טום קאוליץ. גרמני. רוח שירי גם מושפעת מזה שאני גרמני. גרמני זה אופי." אמר טום.
"בסדר הבנו!!" צעק ביל "תתחיל את השיר כוסעמק"
"אני אתחיל." אמר טום ורעד בקולו "אז... שיר. שיר פשוט. שאני בעצמי כתבתי. אני לא בן אדם חשוב. אני רק טום. וכתבתי שיר."
ביל: "אז תשיר אותו יא רוסי!!!"
טום כיסה את עיניו ויבב: "שיר... ביל... אני לא רוצה שיכאיבו לי!"
"אני אכאיב לך אם לא תתחיל לקרוא את השיר!!!" התעצבן ביל
"שיר... מאת טום קאוליץ. שם השיר - שיר. השיר לא מולחן. זה סתם שיר." לחש טום.
ביל קפץ על הספה, העיף ממנה את טום והביט בדף : "מכוער אחד!! לא כתוב פה כלום! לא כתבת שום שיר יא בן זונה!"
"אני... לא יודע לכתוב שירים!!!" פרץ טום בבכי וברח מהחדר.
"טוב, אז נעשה מה שעשינו תמיד" נאנח גיאורג "נגזור שורה מכל כתבה בעיתון ונדחוף לזה חרוזים איכשהו"
נחשו מה קיבלתי לפני חצי שנה בחג מולד?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גוסטב האמיץ